ניסיתי.

ניסיתי וניסיתי וניסיתי שוב;

לא רוצה אף אחד

אני לא יכולה אף אחד

רק אותך, אותך עם השיער הקצוץ שלך והשם הקצר מדי

אתה שרוצה אותי בגלל הגוף שלי;

כמו כולם;

שמצחיק אותי אבל בעצם זה הכל,

שהרי אין לנו שום דבר במשותף, אתה לא יודע עלי דבר

מספר לי פה ושם על חברים מהבסיס ועל האוכל של סבתא

אני שותקת וצוחקת או אולי מהנהנת בהבנה

לא מספרת דבר על עצמי;

ולמה אתה לא שואל?

ובכל פעם שאני יושבת ככה חולה עם הלפטופ שלי על המיטה

ואני יודעת שאתה שוב שבועיים בצבא ושלא אראה אותך עד אז,

אתה כבר לא מתקשר כמו פעם

השיחות הארוכות שלנו התקצרו לדקות בודדות,

ואני עושה יוגה ותוהה לעצמי מה בכלל אומר כשתתקשר,

מה יש לי לספר לך, מה אני רוצה להגיד

וכלום

לא יודעת למה הראש שלי לא נותן לי להמשיך הלאה

אתה מאכיל אותי יותר מדי סרטים

ישנו יחד חבוקים ואני עדיין תוהה עם כמה בנות אתה עוד יוצא.

ואני מרגישה מכוערת לאחרונה,

גם לידך זה לא משתפר

תחושה כללית של גועל מעצמי וממה שנהיה ממני

אני צריכה לעבוד על עצמי שוב מחדש

אני ואביתר בנאי עושים יוגה בחושך,

שונאת אותך ואוהבת אותך אבל שונאת אותך יותר

אני מתגעגעת אבל אתה לא חסר לי

איך זה הגיוני בכלל;

אני צריכה לעבוד על עצמי שוב מחדש.