הרבה בלבול וכן ולא ועוד פעם כן

אני לא לגמרי מבינה אותך, האמת היא שאני בכלל לא;

מנסה לא לחשוב יותר מדי אבל כל בוקר קמה ורוצה להרגיש את היד שלך על הירך שלי

כבדה ומרגישה, מנחמת במודע או שלא

ואתה רחוק ממני גיאוגרפית אבל המרחק הרוחני בינינו עצום

והלב שלי מרגיש שאנחנו אותו הדבר, שני ילדים עם נפש סדוקה

שצוחקים מהבדיחות שלך בעיקר;

במוצאי השבת הקודמת אמרת לי שאתה מצחיק כי אתה חכם, שזה הכל מהראש

ואמרתי שאני יודעת

כי אני יודעת,

ובא לי להקיא אותך ממני ולהקיא את המרק שאכלתי בצהריים כשאני חושבת עלייך

לא יודעת מה אתה חושב או מה אתה רוצה

לא מתקשר כמעט בכלל וזה רק גורם לי לכעוס אפילו יותר,

כי כשאתה בבית יש לך את כל הזמן שבעולם כדי שנישן ביחד

מחליק לי בין האצבעות, בורח ונעלם ואז צץ שוב מחדש

אני לא רוצה את כל זה

אני לא רוצה את כל זה

אני לא רוצה את כל זה

אני רוצה רק אותך, איתי, עכשיו

שנשכב אחד ליד השני מתחת לפוך, אתה עם הפיג'מה הכהה ואני עם תחתונים וגופיה

שרק תהיה לידי ומדי פעם תלטף

ואני ארגיש הכי קטנה בעולם איתך, והכי מוגנת

וזה מה שאני רוצה בעצם

אני רוצה אותך,

איתי,

עכשיו.