בוקר. 2.8.2014 ואני קמה מוקדם לבית הספר. מכינה לי סנדוויץ' (לחם
מלא, חמאת בוטנים, בננות. מתגעגעת לטחינה). מתקלחת. מנסה לכתוב משהו ביומן, אבל
מתרגשת מדי.
מנסה
ללבוש את הבגד הכי רשמי שלי, אחרי שקיבלתי הוראה על קוד לבוש. איזה קוד לבוש? יש
לי בגדים של תרמילאית.
אחרי
הגשם הבלתי פוסק של הלילה, הבוקר רטוב אבל נקי. השמיים תכולים. צלילי מועדון הלילה
שממוקם ממש ליד חלון החדר שלי (נחשו מה שם המועדון? Semen club. כן.) פסקו סוף סוף. גם
קרקור הצפרדעים המחזרות בלילה.
יורדת
במדרגות מהקומה הרביעית של מלון הדירות שבו אני מתגוררת.
"סאוואדיקה!
גוד מורנינג", אני מברכת בחיוך את אייסי, הבחורה מהלובי.
"יו
סטרט סקול טודיי?"
"יס!
איי אם סו האפי!"
"גוד
לאק. גוד לאק, טיצ'ר".
ויוצאת
החוצה מחייכת, כאילו שעוד רגע אני עומדת להתחיל את כיתה א'.
קורס TEFL . Teaching English as a
Foreign Language.
הראשון בבית הספר של uniTEFL להיות על טהרת הנשים
בלבד.
פיט,
המורה הכל-כך אנגלי שלנו קצת מסמיק לנוכח רמות הפרוגסטרון.
אנחנו גם
הקורס הכי מצומצם אי פעם. חמש נשים.
קבלו
אותן:
מרינה,
46 (אבל נראית בת 35) מדרום אפריקה. דוברת האנגלית כשפת אם היחידה בינינו. בין
הנשים הכי יפות שראיתי בחיי. לבושה בשמלה צמודה-צמודה, על גבול המושחתת, שמדגישה
את קימוריה הבלתי-אסייתיים. שיער קצר, קצוץ מסורק לצד בסטייל. ציפורניים יוקרתיות.
נעליים יוקרתיות. בושם יוקרתי. אם חד-הורית (מבחירה) לשלושה ילדים, גאוותה. הגיעה
לצ'יאנג מאי אחרי שהם עזבו את הקן, והיא הרגישה חוסר משמעות בחיים כי לא נזקקים לה
יותר. הפתרון? ללמד ילדים נזקקים אנגלית ברחבי העולם. עזבה את תפקיד הביצ'ית רעת
הלב כסוגרת חוזים בחברת ביטוח. מודה שהיא רגילה להיות שטן קטן, ושהיא רוצה להיות
פתוחה, רגישה וחמה יותר, אחרי שהתרגלה לכסח לאנשים ולכסף שלהם את הצורה.
ברשותה:
עברית בסיסית הודות לשלושה אקסים ישראלים, בעלי עסקי נדל"ן וקוסמטיקה גדולים;
אקס יווני ובעליו של אי-קטן; אקס מהמאפיה האיטלקית; איל נפט צרפתי. כן. מרינה
אומרת בפה מלא: "אם הוא לא יכול לממן את סגנון החיים שלי – אין לו מקום בחיים
שלי. הזמן שלי יקר. מאד. וגבר צריך להבין, שהוא משלם עבור הזמן שלו
בנוכחותי." מצד שני, היא מאמינה להוטה בתנ"ך, ואומרת: "יש לך מזל
שנולדת יהודייה. את העם הנבחר. את צריכה להיות גאה." והיא מאמינה בגזענות:
"גדלתי כאישה שחורה בדרום אפריקה, והייתי צריכה לעבוד קשה מאד כדי להגיע
לפסגה. מ-אד. אני בחיים לא אצא עם גבר שחור. אין להם שאיפות. אני בחיים לא אצא עם
דרום אפריקאים. הם מרביצים לנשים שלהם. אני בחיים לא אצא עם אסייתי. הם בחיים לא
יצליחו לממן את אורח החיים שלי. ושמעתי שמועות לגבי הגודל שלהם במיטה. גברים
ישראלים? קנאים. אבל אם את מצליחה לרכוש את האמון שלהם, זהו. את בתוך המשפחה. אצל
ישראלים ה-כל זה אמון. "
הגבר של
חייה היה סלוודורה (אני רצינית לגמרי), מאפיונר איטלקי שהיא לא רצתה לדעת מה הוא
עושה על מנת לרכוש לה בגדים של ארמאני היישר ממסלולי תצוגות האופנה בפאריז. הוא
אהב אותה אהבת נפש ואהבתם נקטעה באיבה כי הוא נרצח.
התאהבתי
במרינה מיד. פאם פתאל בשר ודם, עם
פיתולים בעלילה, ישו הנוצרי ורגשי חזרה בתשובה.
דניאלה, 36,
איטלקייה עם מבטא מרטיט. עברה לעבוד כאשת שירות לקוחות בצ'יאנג מאי לפני שנה עקב
המצב הכלכלי הרעוע באיטליה. עכשיו נמאס לה מהעבודה, והיא החליטה לקחת את קורס TEFL ולחזור
לאיטליה ללמד קצת, לפגוש את האחיינית החדשה שלה ולהמשיך לטייל בעולם. דניאלה
מגדירה את עצמה, כפועל יוצא מהיותה איטלקיה: "עצלנית".
זה אומר,
שהיא נוקטת, ללא הפסקה, בקיצורי דרך מבורכים בהגשת עבודות והכנת מערכי שיעור.
כשלומדים עם דניאלה, קיים סיכוי גבוה שתמצאו את עצמכם לומדים איתה בפאב, תוך שתיית
בירה ויין. מבחינתה, זו מצווה לעשות את הדברים בדרך הפשוטה ביותר והקצרה ביותר
האפשרית, כדי שניתן יהיה להמשיך לנוח, ליהנות מהחיים ולא לחשוב יותר מדי.
ציטוט
אופייני: "וואו. בקורס הזה הפעלתי כל כך הרבה את הראש. אני פשוט גמורה. כל מה
שאני רוצה זה לישון. לא נראה לי שהשקעתי כל כך הרבה זמן בחשיבה לפחות 8 שנים.
אלוהים אדירים! כואב לי הראש".
או:
"אני כבר לא שותה הרבה. רק יין, אבל זה לא נחשב, ויין בדרום מזרח אסיה הוא כל
כך גרוע. אני לא שותה הרבה, הכבד שלי ממש נהרס מימי שתייה מוגזמים. מה הדבר הראשון
שאעשה כשאגיע לאיטליה חזרה? אשתה לפחות 4
בקבוקי יין טוב ואוכל פסטה."
אני
אוהבת את דניאלה. היא בחורה חברותית, חסרת אגו, מקבלת כמעט כל דבר. פתוחה לשינויים
ולאנשים זרים. קשובה, אכפתית וחייכנית. ואף על פי שאיננה נראית כך עקב רזונה המרשים,
היא אוהבת לאכול. מאד.
קבלו את
נטליה ואליונה: אמא (56) ובת (32) מסיביר (!!!). בעיירה שלהן, הן היחידות שיודעות
לדבר אנגלית שוטפת. הן למדו באוניברסיטה כתיבה וקריאה, לא היה להן מושג איך
משוחחים. אז הן לימדו את עצמן לדבר באמצעות סדרות טלוויזיה. שתיהן מורות לאנגלית
המעוניינות ללמוד כלים חדשים ולשפר את יכולת ההשתכרות הבעייתית ברוסיה. ביחד, הן
חסכו כסף במשך שנים (טיסה בתוך רוסיה עולה 1,000$ והן שילמו עוד 1,200$ כל אחת על
מנת להגיע לכאן. משכורת ממוצעת חודשית שלהן היא600$ בזמנים טובים). והגיעו ללמוד
אנגלית במשך חודש בצ'יאנג מאי, רק בשביל לחזור חזרה לסיביר, לדריה (הבת של נטליה)
ולבבושקה. הסבתא הרוסייה האלמותית, שגידלה, למעשה, את כולן, תוך כדי שתיית תה
מתמדת ותקיעת מבטים נוגים בקיר.
מזג
האוויר בצ'יאנג מאי עינה אותן. האוכל החריף רצח אותן. במשך חודש הן אכלו אורז,
איטריות בלי כלום ועוף בגריל. לא עזרו ניסיונות השכנוע שלי לנסות את האוכל התאי
הנהדר. הן פשוט לא יכלו לסבול, אפילו לא את הריח.
נטליה
היא אישה מגניבה. באחד ממערכי השיעור שהתבקשנו לחוות, היינו צריכות להציג סצנה
באנגלית, שבה נטשה מאבדת את בעלה לטובת התקף לב. מרינה, כיאה למרינה, השתלטה על
העניינים:
"נטליה,
את צריכה לבכות. להראות יותר רגש."
נטליה:
"למה, לכל הרוחות? בעלי מת? הגיע הזמן להשתעשע עם גבר חדש! אני מאושרת!"
פיט רצה
למות.
בשקט
בשקט, שתיהן הורידו את מעילי הצמר הרוסיים והחלו להתחמם ולחמם אותנו. די מהר למדנו
משהו על גברים רוסיים: "אל. פשוט אל תטרחו. גברים רוסיים לא מעוניינים בשום
דבר חוץ מעצמם. וסקס. הם לעולם לא יישארו לתמוך בך כשתהיי בהריון. הם יתגרשו ממך.
תמיד. הם אלימים וגסי רוח."
"אז
מה קורה, אם אתן רוצות ילד?"
"לוקחים
מראש בחשבון שאת הילד מגדלים לבד. מתכננים רק ילד אחד. תאמיני לי, זה עדיף מאשר
להתחתן איתם. בסופו של דבר את רוצה להתגרש, כי את מוצאת את עצמך מטפלת בשני ילדים.
כשהאחד גם גונב לך את הכסף מהארנק בשביל לשתות וודקה. גברים רוסיים טובים רק בשביל
דבר אחד. להשתמש בהם קצת, אם את רוצה קצת מגע ואף פעם לא לתת להם להישאר
לישון."
ועם ארבע
הנשים הנהדרות האלו עמדתי לבלות חודש שלם: חודש מצחיק, מתיש, אינטנסיבי, מרתק,
מקצועי, מרגש, מחמם לב. חודש של חיבה וחום וקרבה (שהם נדירים כשמטיילים כל הזמן),
של גילויי לב, של שיחות נשים מביכות במיוחד למורים בריטיים.
החודש
עמד להתחיל.
ופיט יצא
מהדלת לעבר חדר הצוות.
הדבר
הראשון שהוא הוציא מפיו המוקף בלחייו הסמוקות היה:
קורס רק
של בנות? איזה בנות?!!
חבורה של
דיוות!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
