פְּרָטִים

אנחנו לא ביקרנו אף אחד, ואיש לא ביקר אותנו. 
המקסימום לצאת מהבית היה לטייל עם הכלב. ובערב יצאנו לריצה.

אני תוהה לתומי כיצד אני כל כך רגועה אחרי הדברים האחרונים שכתבתי.
כשהתעוררתי הזדחלתי בשקט של מחוץ למיטה מבלי להעיר אותה, התגנבתי לסלון מבלי להעיר את הכלב הכי זקן עלי האדמות, וחטפתי את הספר שהתחלתי לקרוא ביום שלפני.  
כשחזרתי למיטה היה לי מעט מקום בצד שלי, מצאתי תנוחה נוחה, ופתחתי את הספר בסימניה המאולתרת.
מבלי ששמתי לב, שעה אחר כך היא כבר הייתה מכורבלת בתוך צווארי, ידה מונחת על בטני, והיא נושמת אל תוך האוזן שלי נשימות מתוקות.
חיבקתי אותה חזק. היא עשתה סימני עירות ראשונים, וחייכה את חיוך הבוקר המפורסם.


לא מזמן נתקלתי בראיון עם מנשה נוי וקרן מור. היא אמרה שבתור זוג הם מחכים למשברים (מיותר לציין למה, נכון?).
ואני מצאתי שזה דבר יפה לומר. וכנה. ומצאתי את עצמי בתוך המילים שלה. ואותנו. ושמחתי לדעת שיש דברים שאני לא ממציאה.