A Moment of Clarity

במהלך הסופ"ש שמרתי על וילה עם כלבים והיה לי נחמד. ישבתי ללמוד בשקט וראיתי גם את בית הספר למוזיקה בטלוויזיה. רציתי לנסוע אליו וכשנסעתי לקחת את אבא כבר ארגנתי תיק, אבל הוא אמר שהוא עייף מהעבודה. אוף אולי אני צריכה להתרחק כי עוד מעט יסע. גם אם הייתי הכי עייפה שיש, הייתי מסכימה שיבוא. יאללה שיסע כבר. אתמול רבתי עם אמא שלי, היא אמרה לי שאני נצלנית כי ביקשתי את האוטו. אם יום אחד אהיה אמא בחיים לא אגיד לילדים שלי שהם נצלנים, הרי שזהו תפקיד ההורים על כן הביאו ילדים. מאז ומתמיד היא מתייחסת אלי בזלזול ואני יודעת שאם אתאבד היא תהיה האשמה בזה. למה אנשים מביאים ילדים אם הם רעים אליהם? אמרתי לאבא שלי שהוא עשה טעות שהתחתן איתה, אז הוא אמר לי שאז לא הייתי באה לעולם ואמרתי לו שזה לא נורא. הרגע הזה שהנטיות האובדניות שלי חוזרות אלי ואני נוהגת ומתכננת באיזה סיבוב להתאבד. אולי אני סתם בכיינית והנה אני מצליחה בזכות עצמי - אני סטודנטית, התחלתי ללמוד איטלקית, יש לי חבר, יש לי חברים, עבודה, שעות פנאי... אולי אני לא גרועה כמו שהיא אומרת לי כל החיים? 

טוב אני חייבת להרים את הראש, יש דברים יותר גרועים.

זה קצת שוק פתאום לגלות כמה שהזמן שלי מלא והחיים רצים אל מול עיני..איך מצאתי עצמי לבד כל הזמן בלי שום עשייה שהקצינה אצלי את המחשבות. עכשיו אני לומדת, מרחיבה את הידע ופתאום יודעת מדוע דברים כפי שהם בטבע ובעולם. החיים שיבואו כשהוא יטוס לדרום אמריקה קצת מלחיצים אבל הפסיכולוגית תעזור ואני אתגבר, אולי אצלי סוףסוף להתגבר על דבר שכזה כי הרי בכל פעם שאני נזכרת באחותי ליבי רוטט מגעגוע. אני אהיה מורת דרך, אדע איטלקית, אסע לאוסטרליה, כל כך הרבה דברים טובים וכמובן עם התמדה הכל יצליח. 

ימי ראשון איטלקית, ימי שני סיור, ימי שלישי שקט, ימי רביעי פסיכולוגית, ימי חמישי למידה למבחן, ימי שישי לימודים, ימי שבת שקט.. הכל מסודר ומאורגן.