מרפסות/ לאמפי
בבניין מצחין וחשוך, בדירתה שבקומה השלישית, היא עושה את דרכה אל עבר מכונת הכביסה הרועשת והישנה. אל תוך סלסלה גדולה ועגולה היא מרוקנת מן המכונה את הבגדים שזה עתה כובסו, ריח נעים ונקי נתפס באוויר.
בידה האחת ערימת הבגדים, ובעזרת ידה השנייה היא פותחת לרווחה את החלון המרכזי בביתה. חלון גדול וחלוד, חורק וכבד. אור שמשי מסנוור וחם חודר בבת אחת לדירה האפלה. וגם הפעם, כמו בכל פעם, היא רואה את השכונה המקבילה. אל נגד עינייה ניצבות להן אותן וילות מפוארות, מגדלי מגורים גורדי שחקים, אימפריות מגוונות העומדות על תילן ומעוררות קינאה עזה. קינאה בשפע הרב; בקומות המרובות, בגינות הירוקות, בגגי הרעפים האדומים ואפילו בדלתות הפלדה המסוגננות.
קינאה בכל מה שלעולם לא היה ולא יהיה לה.
היא מתרכזת בחזרה בערימת הבגדים שבידה, מתחת לחלונה תלויים שלושה חבלים המתוחים מקצה אחד לקצה השני. היא תולה את הבגדים הרטובים ומצמידה באטבים, משתדלת שדבר לא ייפול מטה.
מרחוק שומעת קולות צחוק של ילדים קטנים, וכשמרימה את מבטה היא נתקלת במרפסת יפיפייה, מוארת ורחבה. שני ילדים בועטים בכדור, צועקים ומתלהבים. קופצים ומתרוצצים בין צעצועים צבעוניים.
מימנה למרפסת, מרפסת נוספת. והפעם היא מבחינה בזוג מבוגרים יושבים סביב שולחן זכוכית זעיר, מפטפטים ונינוחים בכיסאותיהם המרופדים. משמאלה למרפסת, מרפסת נוספת, ומתחתיה ומעליה- גם כן. היא מתרוצצת בעיניה בין עשרות המרפסות, והן מסודרות היטב בשורות- שורות.
היא נאנחת אנחה עמוקה ונותנת למחשבות ולדמיונות לסחוף אותה ולהציף את מוחה. היא תוהה לעצמה מה הייתה עושה במרפסת כזו גדולה, משל עצמה.
אולי הייתה מגדלת כלב, או כמה חתולים, מקשטת בפרחים המעלים ריחות מרעננים. יושבת בבקרים ובערבים, צופה על העולם בנחת, משקיפה אל הנוף ואל השכונה המוזנחת. הייתה מזמינה גם כמה חברים, או יושבת לקרוא עיתון ולהתענג ממזג האוויר הנעים. נרדמת תחת קרניה הלוהטות של השמש הקופחת, או נרטבת קלות מן הגשם השוטף, המרגיע והקר.
וודאי הייתה מרפסתה מושכת מבטים חדים וקנאיים, עיניים פעורות ושפתיים שמוטות נוכח המראה המשגע.
אך בינתיים, כל שברשותה הוא אותו חלון ושלושה חבלי כביסה. היא משאירה מאחור פעם נוספת את חלומותיה על מרפסת מחמד משלה, ממשיכה במהירות לתלות את הערימה הרטובה.
לבסוף סוגרת בידיה את אותו החלון הגדול והחלוד, החורק והכבד. חוזרת חזרה לדירתה האפלה.
והן נשארות שם, ניצבות במקומן, מנקרות את העיניים וממשיכות להיות מרהיבות ביופיין.
אותן שורות, שורות של מרפסות.
העלתי לפה ולא לבלוג כתיבה כי זה לא מסתדר לי עם עוד כ"מ פוסטים...
חוץ מזה שזה נחמד להעלות לבלוג האישי מידי פעם דברים שאני כותבת.
אני מתלבטת אם להגיש את הקטע הזה, או את זה.
נראה.
איזה כיף לפתוח את ספטמבר עם מחזור, 2 בחנים וניתוח באוזן.
תודו.
שבוע טוב שיהיה בעזרת ה' 
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
