מכירים את זה שאתם מרגישים מליון רגשות שונים ומנוגדים מכבידים על הלב שלכם?
שכבר אין לכם את הכלים להתמודד עם זה יותר?
רוצים לשקוע בשינה עמוקה ולקום מתי שכל הבלגן יעבור?
למה זה קורה לעיתים קרובות? למה אני לא מצליחה להבין מה אני רוצה מעצמי? למה אני לא עושה מה שאני רוצה?
למה העולם הזה יכול להיות כל כך נאחס לפעמים?!
אני מוצאת את עצמי נאבקת בתוכי.
מנסה למשוך ולהתקדם האלה, אבל... משהו נתקע. משהו חוסם אותי מלעשות מה שאני אוהבת וצריכה לעשות.
אני נלחמת באובססיות שלי לט'- ונכשלת. כל הזמן רוצה אותה בזווית העין. שמחה וגם עצובה שהיא שייכת למישהו אחר. הוא אוהב אותה, והחיוך שעל שפתייה והאור בעינייה יוכיחו שגם היא אותו. מאוד.
ושוב אני לא יודעת אם התרחקנו, התקרבנו או נשארנו כמו פעם.
ואני רוצה לגשת ולדבר איתה, לפתח שיחה או לבקש חיבוק, ומשהו חוסם אותי.
אני חוסמת את עצמי.
ולא רק בהקשר שלה, בקשר להכול.
אני לא מוכנה לקבל עובדות, לא מוכנה להשלים עם המציאות הקיימת. עם זה שיש טובים ממני, עם זה שאני ככה ולא מישהי אחרת.
וממשיכה לשאוף ולנסות להיות עוד יותר ממי שאני עכשיו,
ודבר נכנס בדבר...
רגשות מעורבים.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
