גשם של חיוכים/ לאמפי
היה נדמה לה, או לפחות כולם כך אומרים,
שאתמול בצהריים ירד לו גשם של חיוכים.
זה התחיל דיי מוקדם, בסביבות אחת ועשרים,
ונמשך עד חמש כשהשמש שקעה בין ההרים.
היא בדיוק חזרה מיום עמוס בקשיים,
כשגופה כולו כפוף וטעון בעצבים.
היא הרגישה טפטוף קל, גשם נעים,
וכשהרימה מבטה נעלמו הכעסים.
גשם של חיוכים בכל מיני גדלים החל לרדת,
הם מלאו את הרחובות ולא פסחו על שום דלת.
חלקם היו ענקיים, וחלקם קצת פחות,
היו מצחיקים ובכל מיני צורות.
היה שם חיוך שמתאים לילד קטן,
או אחד לבחור שכבר עבר את גיל הגן,
היו שם חיוכים לאנשים זקנים,
או חיוך שטותי לאוהבי החיים.
הם הפכו כל מצוברח לבעל רוח טובה,
ואת כל הבעיות העיפו מעבר לפינה.
הם גרמו לכולם לפרוץ בצחוק מתגלגל,
עד שלא יכלו להפסיק, זה הפך להרגל.
כולם פתאום נהיו כל כך שמחים,
שכחו מהצרות, שכחו מהוויכוחים.
הכול היה לפתע טוב ואמתי,
ולא נשאר אחד שהיה יותר מידי רציני.
העיקר היה לשמוח ולרקוד,
כי חיוך לא עולה כסף, אז הם רצו עוד ועוד.
ועברה לה יממה ועוד כולם נשארו מאושרים,
והיא כבר לא עצובה הודות לגשם החיוכים...
© אוריה אפריאט
כתבתי את זה אתמול בלילה, אחרי שא' בא עד לפה כדי להביא לי משלוח מנות. זה היה ממש חמוד מצידו, וכבר הרבה זמן אני אומרת שאני אכתוב לו משהו ואקדיש לו. אז כתבתי לו את זה בצירוף כמה חפירות קטנות, עוד מעט אשלח לו וגם אכתוב לו את זה בכתב יד שיהיה למזכרת.
קרדיט ללוראל.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
