היום עליתי לאוטובוס והתיישבתי מאחורי גבר. לא גדול יותר מ30.
הגבר היה שמן וישב עם קופסת שוקולד.
במהלך כל הנסיעה הגבר אכל שוקולד ושתה מפחית מיץ.

אני לא אנורקסית או משהו כזה אבל יש לי הפרעות אכילה.
אני לא שלמה עם הגוף שלי, עם הרגלי האכילה שלי ואני עושה ספורט והרבה.

יש לי בעיה עם לאכול מתוקים, לא אכלתי שוקולדים כל כך הרבה זמן.

אז כשראיתי את הגבר הזה אוכל בלי חשבון, פשוט אוכל לכיף נתקפתי קנאה עצומה.
הוא יכול לאכול ולהנות מהשוקולד המזדיין ואני לא.

בא לי גם לאכול בלי חשבון. בא לי לאכול ולא לחשוב על זה שאני אוכלת. בא לי פשוט לאכול.

יכול להיות שקשה לו עם זה שהוא שמן אבל גם יכול להיות שלא קשה לו. שהוא שלם עם עצמו.
אני מתגעגעת ללהיות שלמה עם עצמי, אני מתגעגעת לארוחות האלו שפשוט אכלתי.

הלחימה בהפרעות אכילה אף פעם לא נפסקות, אף פעם.
תמיד ממשיכים, תמיד תוקפים, לא מפסיקים.

ובתכלס המחשבה היחידה שהייתה לי באוטובוס חוץ מהקנאה לגבר ההוא, הייתה מי יותר מאושר, מי יותר שמח, הנערה עם הפרעות האכילה שמתגעגעת חשק עז למתוקים או הגבר השמן, שאוכל מתוקים בלי חשבון אבל מרגיש רע עם עצמו... מי בסופו של דבר מאושר יותר? 

מזל טוב אח גדול!

עד 120 ויותר, באמת.
אני בחיים לא אצליח לכתוב את זה לך אז למה לא כאן? :)
לא נתפס שאתה כל כך גדול ואני בקושי רואה אותך! אתה אף פעם לא בבית וכשאתה כן, אנחנו לא מדברים...
בדיוק שדברים נהיו טובים... בדיוק שהצלחנו להתחיל לתקן...
אני מאחלת לך בהצלחה בכל מה שתעשה, בשנת שירות, בצבא, באהבה, בלהחכים, בעבודה ועוד... מגיע לך עד השמיים.

אני מאחלת לך שתלמד להעריך ולאהוב את מה שיש מסביבך כי זה הכי חשוב, ללמוד שמה שיש לך הוא לא מובן מאליו.

אני מקווה שטוב לך ושאתה מאושר כי הגיע הזמן! הגיע הזמן שתזרח ותתפתח ותהיה הילד פלא שונעדת להיות.

אני מקווה שיום אחד הקשר ביננו יתחזק ויתפתח ולא יעלם, אסור שיעלם.
שנלמד להכיר אחד את השנייה טוב ואת החולשות וחוזקות של השני.
שתדע שאני כאן בשבילך תמיד, לכל דבר.

 ואני מצטערת שרק עכשיו, שרק עכשיו הכל בסדר...
אני מצטערת שלא יכולתי להיות בסדר לפני וגם אתה צריך להצטער.
אני סולחת לך על הכל, על הקללות, על המכות, על ההשפלה, על הבכי והכאב בתנאי שתסלח לי שלא הבנתי את הכאב שלך,
שלא הבנתי את ההשפלה שלך, שלא הבנתי אותך. אני אסלח אם אתה תסלח.

אני מקווה שתבין שלא עשיתי את זה ממקום רע אלא ממקום של אהבה. תמיד כל כך אהבתי אותך ולא ידעתי איך להראות את זה בצורה שאתה תבין,
תמיד דאגתי לך, תמיד כיבדתי אותך.  

היי! אתה היחיד שנשאר לי שמבין את מה שעברנו! נדמה שזה היה לפני כל כך הרבה זמן אבל רק עשר שנים... הלוואי והיינו יכולים לדבר על זה...

אני מאחלת לך רק הצלחה בחיים שלך ואני באמת מקווה שתתן לי להיות חלק מהם, שנסלח ונגדל.

אני אוהבת אותך עד הירח ובחזרה ורק אתה יודע את המשמעות שיש לזה, רק אתה מכיר.

אופיר.

*לא משנה שכנראה הוא לא יראה את זה בחיים, העיקר הפריקה והכוונה.