מגירת שולחן הכתיבה

ילדה יקרה, עצרי נא

מלזרוע חורבן בנפשך,

אל תמהרי להשליך ולפסול

את מיטב פירות ליבך.

לו הייתי יודע לתת לך

סתם חיבוק ממרחק של שנים

ואומר לך מילות אהבה בעצמי,

למה לך לדבר במקומי?

הייתי מביא לך פרחים ואומר

כי אינם משתווים ליופייך,

הייתי אומר כי אבדה נשמתי

ונפלתי שבוי בקסמך. 

הייתי כותב מנגינות ושירים

והיינו אותם מנגנים,

הייתי יוצר לך גן עדן ובו

אהבה גיל ונועה שרים.

הייתי אומר לך, נגני לי,

יש סיבה להשמיע קולך,

הייתי עוטף אותך בדאגה

לו הייתי יודע איך.

את כל אלה הייתי אומר לך

לו הייתי האיש של מילים,

לו הייתי גנן, שלשב לא קוטף,

לא קוטף בגנו פרחים.

2006. (שיר עם לחן)