מגירת שולחן הכתיבה

11.2005

- נומה-
נום, ילדי הקט, כבר מאוחר נורא.

- אבל לא אוכל
להירדם כי אולי תבוא המכשפה. אני לא אוהב ללכת לישון. תשבי על-ידי ותספרי לי סיפור
עד שאירדם, טוב?

-בסדר, אספר
לך אגדה יפנית ששמעתי פעם, אגדה על הים והירח. ואתה תתכרבל מתחת לשמיכה, תסגור את
העיניים ותקשיב.

            
                         ***

היו-היה, בראש החודש הראשון של השנה,
יצא ירח צעיר מן האופק והביט סביבו. הירח היה חדש וגם העולם בעיניו היה חדש:
השמיים, הכוכבים והים.

הסתכל הירח על
המים וראה את עצמו משתקף בין הגלים במעמקי הים ואת אורו מתפזר על המים במשחקים
עדינים של זהוב כסוף. והגלים הקיפו את השתקפותו וליטפוהו באהבה ובנועם. וראה הירח
כמה הוא יפה ושמח בליבו. בשמחה הקרין הוא את אורו לכל עבר והאיר את השְחור של
הלילה. ושמחו עימו הכוכבים וצחקו מאושר. ומי
שהיה יוצא בלילה מביתו באותם הימים ומקשיב, יכול היה לשמוע את צחוקם המתגלגל
כצלילי פעמונים זעירים.

והים שמח
לגלות תחת אורו העדין של הירח כי אין הוא סתם שטיח שחור בחשכת הלילה, אלא עולם שלם
של יצורים וצורות. ונשם הים לרווחה, ושלח את הגלים על ימינו ועל שמאלו. וככל שהמשיך
הירח להסתכל על הים, הוא אהב יותר את השתקפותו בין הגלים ונמשך אל המים. וגם הים
אהב מאוד את עולמו החדש ואת הירח במרכזו, וגליו נפרסו בחופשיות עד השמיים.

כשראה הירח כי השתקפותו מתנדנדת בחוסר יציבות בין הגלים הסוערים
המתגלגלים על פני המים, הוא נתקף בהלה: מה אם ייפול לתוך המים ויבלעוהו הגלים?
אולי יאלם לגמרי במעמקי הים? ואם יבלע בתוך המים, כיצד יגיעו אליו קרני השמש? אותן
קרני השמש שחיממו אותו והעניקו לו את אורו?

ואחז בו פחד
אימים עד כדי שפחד להביט לעבר הים. כל כך חשש הוא להביט שוב על השתקפותו הנפלאה,
שבמאמץ נעלה גייס את כל כוחותיו והסתובב אל הים עם צידו האפל.

ופנה הירח אל
הארץ וביקש להסתירו מפני הים.

ונעמדה הארץ בין השמש לבין הירח והסתירהו בצלה, כך
שלא תיפול השתקפותו אל מי הים. גם הארץ נבהלה: אם ייפול הירח אל הים יביא זה אסון
לה ולכל תושביה, הרי כל עולמם הבטוח עלול להיחרב.

והלילה
נהיה חשוך נורא, כאשר הפנה הירח אל הים את צידו האפל.

וכדי לשרוד את
החושך הנורא, ניסה הים לשמור את הזיכרון, כיצד זה להיות מואר.

וגם כשהירח אינו
נראה, מרגיש אותו הים במעמקיו הכמוסים.

וכך זה נמשך שנים רבות. הים הוא ענק ועמוק
ויש בו עולם ומלואו. והירח הוא יפה ורחוק, ולעתים אף בלתי נראה.

והים חש את
המשיכה של הירח ועולה בכמיהתו. הגעגוע של הים חזק דיו כדי להניע מיליונים גלוני מים,
אך ספק אם זה יעזור. ואם ימשיך הים לעלות, יציף את החוף ויטביע את כל האנשים שגרים
סביבו. ולכן הים נסוג, מתכנס בעצמו, עד שאינו יכול לסבול יותר. אז גל חדש תופח
במעמקיו והמים מתחילים לעלות.  הגעגוע
הנצחי, הכאב, התקווה והאכזבה... שוב ושוב חוזר על עקבותיו המחזור הנצחי של גאות
ושפל.

                               ***

- אמא, ומה עם
הירח?

- אינך ישן
עדיין? טוב, זה כבר סיפור אחר, הירח פגש את הנסיך הקטן...