לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מגירת שולחן הכתיבה

שירה, הרהורים, מחשבות... כל מה שמבקש לצאת ממגירות הלב הקמוסות, ולא ממש משתלב בשגרת היומיום...

Avatarכינוי: 

מין: נקבה

Google:  Anna Gavrilov

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


קטעים בקטגוריה: ,. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

הירח והנסיך הקטן


21.11.2005

 

 

 

- מה אתה עושה? - שאל הנסיך הקטן את הירח.


- אני מסתובב סביב עצמי, סביב כדור הארץ וסביב השמש. זאת משימה לא פשוטה כשלעצמה, ואם לא די בכך, חייב אני להיזהר כדי לא להפנות אל הים את הצד המואר שלי.


- למה? – שאל הנסיך הקטן? – הינך מפחד מהמים?


- אינך יודע, אבל הים הזה, הוא מסוכן מאוד. כדאי לך להתרחק ממנו,– ענה הירח.


- למה? אני דווקא מאוד אוהב לשבת על החוף, כשקרני השמש משתקפים במים וצובעים את הכל בצבעים מרהיבים. אז שומע אני כיצד נוצרות בליבי מנגינות - קטנות, אך נעימות מאוד, – סיפר הנסיך הקטן.

 



 

- כן, תחושתך דווקא מוכרת לי. גם אני פעם נהניתי להסתכל על הים ולראות כיצד אורי מתפזר על המים ולשחק עם קרניי על גליו. וזאת היא הבעיה!


- ולמה זאת בעיה? – לא הניח הנסיך הקטן? אינך נהנית ממגע של המים?


- אינני נגעתי במים ממש. אבל מה כבר יכול להיות טוב בהם?

 

 





- אני אוהב לשחק עם המים. כשהים נוח, אני מעדיף לשחות. לשחות בים קל יותר מאשר בנהר או באגם עם מים מתוקים. זה בגלל שהמים המלוחים של הים הם סמיכים יותר ומפחיתים את משקלך, כאילו שמישהו היה תומך בך מלמטה. כאשר הים גלי ואי-אפשר לשחות בו, אני פשוט קופץ על הגלים צמוד לחוף. וכשנמאס לי לשחק במים, אני קם וחוזר הביתה. אבל אני יודע, שהים עדיין שם, ואם ארצה לראותו, תמיד אוכל לחזור עליו.

 

 


הירח הביט בנסיך הקטן בדאגה ואמר:

- הים הוא יצור ערמומי. הוא מפתה בקסמיו וביופיו, אך כשתתקרב, יסתערו עליך גלים עד השמיים ויבלעו אותך. וזה יהיה סופך. הים הזה, הוא טובעני מאוד ויש להתרחק ממנו כמה שאפשר.


- אז, אתה מפחד כי תיפול למים ותטבע? – שאל אותו הנסיך הקטן.


הירח הנהן בראשו בהסכמה.


- משונה הדבר, – אמר הנסיך הקטן. – האם אתה יודע שאתה רחוק כל כך מהים, שנדמה לכולם כי הינך קטן והים גדול. אבל זה רק למראית העין. באמת ,אתה גדול יותר מהים ולא תוכל לטבוע בו, אפילו אם תרצה מאוד.


-לא יתכן שאתה צודק! – אמר הירח, - הרי מרגיש אני בוודאות שאם אתקרב ואפול למים - יקרה אסון נורא!

 

הנסיך הקטן הביט בו בהבנה ושתק כמה רגעים. לפתע חיוך קטן חלף על פניו, כאילו גילה משהו.


-האם חשבת פעם היכן נמצא הים? – שאל הנסיך הקטן את הירח. הירח הביט בו בשאלה.


- הרי הים נמצא על כדור הארץ! – המשיך הנסיך הקטן. - כן-כן, אותו כדור הארץ שהינך מסתובב סביבו. פגשתי פעם אנשים שגרים שם. דומני, כי אינך מפחד מהמים, אלא שבהימשך אל הים, חש אתה גם את משיכתך אל כדור הארץ.


- נו זהו, זה בדיוק מה שאני אומר! לכן עלי להיזהר ולא להביט על המים!


- אבל אל תדאג, - מיהר להרגיעו הנסיך הקטן. אינך תיפול על כדור הארץ. פעם ביקרתי בכוכב של פיזיקאי. הוא התבונן בכוכבים יום-יום בטלסקופ ענק ולמד עליהם המון.


- ואיך זה קשור אלי, אני לא מבין? למה אני צריך לדעת את זה? – שאל הירח בחוסר סבלנות.


- הפיזיקאי גילה שהחלל הוא מקום מאורגן ומאוזן, הכוכבים נמשכים זה לזה וגם נדחפים זה מזה באותו הזמן, בגלל השפעת כוחות הכבדה.

כך גם אתה נמשך אל הארץ וגם נדחף ממנה חזרה בו-זמנית. כל עוד פעולים בעולם כוחות הכבדה, אין לך מה לחשוש. אינך יכול ליפול ולהתנגש בכדור הארץ, גם אם תחוש את עוצמתו של כוח המשיכה.


הירח שתק והרהר על הדברים ששמע.


-יהיה טוב אם אתה צודק, – השיב לנסיך הקטן. – ומה בדבר המים? האם הם עדיין יכולים להזיק לי?


-לדעתי, אין המים מסוכנים בשבילך כלל וכלל. נראה לי שיכול אתה להביט אל המים ולשחק עם קרניך על הגלים כמה שתרצה.


-ואם בכל זאת תהיה סערה בים, והים יעלה? והמים יגיעו עד אלי?


- הסערות שבים אינן יכולות להזיק לך,- אמר הנסיך הקטן, - אל תדאג, מהמים לא יקרה לך שום דבר רע.


ואם יגיעו כמה טיפות מים עד אליך, אולי אפילו תנצל אותן לטובתך ותצא נשכר. הרי במים יש חיים זעירים שאינם נראים לעיין. אולי תצליח לשמור על המים מפני התאדות בצדך המואר או מפני הקפאה בצדך האפל וקר. למשל, אם יקלטו המים באזור של האקלים הנוח שבין המואר לחשוך, אז אולי תפתח מהם גם איזושהי צורת חיים ייחודית משלך. אולי תצמיח משהו מיוחד שאיננו גודל בשום מקום אחר.


הירח הביט בנסיך הקטן בפליאה:


- חכה, אל תעזוב. תגיד מה אעשה אז?


- אולי לא תהיה יותר כוכב בודד ושומם שמסתובב סביב עצמו, אלא יהיה לך משהו לטפל בו ולטפח אותו, כמו שלי יש את השושנה שלי – השיב לו הנסיך הקטן.– אפילו שיש לה קוצים שדקירותיהם כואבות מאוד. זמן רב לא ביכרתי בכוכב שלי ואני חושב שהגיע העת לחזור ולראות מה שלומה.


הנסיך הקטן נעמד על רגליו וניפרד מהירח לשלום.


- ואולי לא אהיה כוכב בודד ושומם שמסתובב סביב עצמו?... – הרהר הירח כשהביט לעבר צילו המתרחק של הנסיך הקטן.


***

- זהו, לילה טוב, מתוק שלי.

- רגע, אימא, ומה עשה הירח? האם הוא שמע לנסיך הקטן?

- את זה לא אוכל לגלות לך, תצטרך לחכות עד מחר. או שאולי תמציא את המשך לסיפור בעצמך. ואולי גם תפגוש את הנסיך הקטן. חלומות פז, יקירי.




 


נכתב על ידי , 10/1/2014 04:13   בקטגוריות שירה, פרוזה וחיות אחרות, אהבה ויחסים, סיפרותי, אופטימי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הים והירח.


 


11.2005



- נומה-
נום, ילדי הקט, כבר מאוחר נורא.



- אבל לא אוכל
להירדם כי אולי תבוא המכשפה. אני לא אוהב ללכת לישון. תשבי על-ידי ותספרי לי סיפור
עד שאירדם, טוב?



-בסדר, אספר
לך אגדה יפנית ששמעתי פעם, אגדה על הים והירח. ואתה תתכרבל מתחת לשמיכה, תסגור את
העיניים ותקשיב.


            
                         ***


היו-היה, בראש החודש הראשון של השנה,
יצא ירח צעיר מן האופק והביט סביבו. הירח היה חדש וגם העולם בעיניו היה חדש:
השמיים, הכוכבים והים.



הסתכל הירח על
המים וראה את עצמו משתקף בין הגלים במעמקי הים ואת אורו מתפזר על המים במשחקים
עדינים של זהוב כסוף. והגלים הקיפו את השתקפותו וליטפוהו באהבה ובנועם. וראה הירח
כמה הוא יפה ושמח בליבו. בשמחה הקרין הוא את אורו לכל עבר והאיר את השְחור של
הלילה. ושמחו עימו הכוכבים וצחקו מאושר. ומי
שהיה יוצא בלילה מביתו באותם הימים ומקשיב, יכול היה לשמוע את צחוקם המתגלגל
כצלילי פעמונים זעירים.




והים שמח
לגלות תחת אורו העדין של הירח כי אין הוא סתם שטיח שחור בחשכת הלילה, אלא עולם שלם
של יצורים וצורות. ונשם הים לרווחה, ושלח את הגלים על ימינו ועל שמאלו. וככל שהמשיך
הירח להסתכל על הים, הוא אהב יותר את השתקפותו בין הגלים ונמשך אל המים. וגם הים
אהב מאוד את עולמו החדש ואת הירח במרכזו, וגליו נפרסו בחופשיות עד השמיים.


 



 


כשראה הירח כי השתקפותו מתנדנדת בחוסר יציבות בין הגלים הסוערים
המתגלגלים על פני המים, הוא נתקף בהלה: מה אם ייפול לתוך המים ויבלעוהו הגלים?
אולי יאלם לגמרי במעמקי הים? ואם יבלע בתוך המים, כיצד יגיעו אליו קרני השמש? אותן
קרני השמש שחיממו אותו והעניקו לו את אורו?



ואחז בו פחד
אימים עד כדי שפחד להביט לעבר הים. כל כך חשש הוא להביט שוב על השתקפותו הנפלאה,
שבמאמץ נעלה גייס את כל כוחותיו והסתובב אל הים עם צידו האפל.


 


 




 


 




ופנה הירח אל
הארץ וביקש להסתירו מפני הים.

ונעמדה הארץ בין השמש לבין הירח והסתירהו בצלה, כך
שלא תיפול השתקפותו אל מי הים. גם הארץ נבהלה: אם ייפול הירח אל הים יביא זה אסון
לה ולכל תושביה, הרי כל עולמם הבטוח עלול להיחרב.




והלילה
נהיה חשוך נורא, כאשר הפנה הירח אל הים את צידו האפל.


 






 


 


וכדי לשרוד את
החושך הנורא, ניסה הים לשמור את הזיכרון, כיצד זה להיות מואר.



וגם כשהירח אינו
נראה, מרגיש אותו הים במעמקיו הכמוסים.



וכך זה נמשך שנים רבות. הים הוא ענק ועמוק
ויש בו עולם ומלואו. והירח הוא יפה ורחוק, ולעתים אף בלתי נראה.

והים חש את
המשיכה של הירח ועולה בכמיהתו. הגעגוע של הים חזק דיו כדי להניע מיליונים גלוני מים,
אך ספק אם זה יעזור. ואם ימשיך הים לעלות, יציף את החוף ויטביע את כל האנשים שגרים
סביבו. ולכן הים נסוג, מתכנס בעצמו, עד שאינו יכול לסבול יותר. אז גל חדש תופח
במעמקיו והמים מתחילים לעלות.  הגעגוע
הנצחי, הכאב, התקווה והאכזבה... שוב ושוב חוזר על עקבותיו המחזור הנצחי של גאות
ושפל.




                               ***


- אמא, ומה עם
הירח?


- אינך ישן
עדיין? טוב, זה כבר סיפור אחר, הירח פגש את הנסיך הקטן...

נכתב על ידי , 10/1/2014 03:26   בקטגוריות שירה, פרוזה וחיות אחרות, אהבה ויחסים, סיפרותי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ועוד, גם כן, על אהבה וחושך


9/2013


 


כיצד יכול הלב לבלבל בין אהבה לחושך?


 


אהבה היא אור, היא מזככת ומרפא.


 


לא יכולים להתקיים יחד אהבה ולכלוך, אהבה וזוהמה, אהבה וחושך.


 


כי
הזוהמה נמצאת איפה שאין אהבה,


 


והיכן שאין אור - יש חושך,


 


וכשבא האור - מגרש את
החושך.


 


ואולי באמת צריך לצלוח ים של ספרות רוסית כדי לדעת את זה? פושקין, דוסטוייבסקי,
טולסטוי, בולגקוב...


או אולי צריך להכיר קצת את ברית החדשה?


 


במצבים הכי אומללים של החיים מתוך הלב באה האהבה. ומשנה הכל, מאירה
הכל, מנקה הכל.


 


והזוהמה היכן שאהבה איננה.


 


אהבה איננה תועבה, אהבה היא נתינה, היא לב פתוח המוגש ללא שארית, ללא
סייג.


 


היא זינוק ומעוף, היא פליאה, היא הקרבה, היא אצילות, היא מתנה, היא
חידה.


 


היא מעיין חיים, היא יצירה, היא אויר לנשימה. היא נאיבית, היא מאמינה,
היא מקווה, היא סולחת, היא מכילה. 


 


 


למקומות הכי חשוכים, בהם הלב פגוע מאוד, באה האהבה כדי לרפאהו. איננה
מחפשת נוחות, היא באה להיכן שהלב זקוק לה.


 


לעתים הלב נצרב מפגיעה, עמוק-עמוק,  מכשיך ונעתק. ולא יכול להכיל כאב, מתכהה ומתנתק. ומשהו מת בו, משתטח.


 


ריק, חלל, חורבן, מדבר, דממה.


 


 


ובכל זאת מייחל הלב לקום לתחייה. לשם, לתוך הכאב והחושך באה האהבה.


 


לא תמיד מובנת, לעתים מפתיעה, ללא ידיעתנו בוחרת היא לאן לבוא ולמלא את
חור השחור שפעור בלב ושואב אליו את החיות.


 


איננו בוחרים בה, אך אם  באה - שב הלב להרגיש ומבחין בה. 


 


 


אז הכיצד יתבלבל הלב בין אהבה לחושך?


 


הרי שהוא יודע לזהות אהבה...


 


האם יודע השכל מה לעשות בה?


 


 


ולעתים הוא פשוט נכשל, מנסה ליצור תמונה מחלקים חסרים, מעגל פינות ומתהלך
שולל.


 


ולפרצה הזו בא החושך.


 


 


וחושך הוא אין-אור, ואין-אהבה. 


 


הוא מחלחל באטיות צוננת, מזדחל לכל עבר ואוטם בצמריריות חונקת. 


 


ומזדהם הלב בצביעות, נקמנות ולעג.  התנשאות, התחסדות וצדקנות, מניפולטיביות, אטימות ורוע לב - הם זוהמה.


 


היא מתחפשת לצדק וסדר ומחוללת הרס וחורבן.


היא דורכת בכבדות על לבלובי הנשמה. 


 


היא מאפילה על האור ומנסה לבלעו. לגרום להחשיב אותו כזוהמה וחושך.


 


אז, כמו גיבוריו הנודעים של בולגקוב, מתוודעים אנו לדבר קיומו של אלוהים דרך מפגשינו עם הסטן, המהנדס באמנותיות מעוררת הערצה את סיבוך והרס  יחסינו איש עם רעהו.


 


ושם, בגיהינום הקטן של החור השחור של לבינו משהו מייחל, למרות הכל, לגאולה ולאור.


 


אם רק ניתן לו קצת סיכוי...


 


בדיוק לשם, בנס ובחסד, כדי לברואה, מיוחלת, באה האהבה.  


 


 


 


אמן.

נכתב על ידי , 4/1/2014 01:45   בקטגוריות שירה, פרוזה וחיות אחרות, אהבה ויחסים, סיפרותי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 20 פלוס , שירה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לAnyuta אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Anyuta ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)