דף חלק.

18:04

אז .. מכירים את הרגע הזה שאתם מסיימים ספר ( / נגמרת סדרה מסוימת ) ואתם לא בטוחים מה לעשות עם החיים שלכם?

זה בדיוק היום.. כל היום נשברתי מהסוף של אשמת הכוכבים, ועל זה שהוא נגמר בכללי.

*ספוילריים ייתכנו !! *

אז .. זה התחיל שחיכיתי לאוטובוס(היום). זה היה רק מתי שאוגוסטוס שכב על המיטה מותש, קצת אחרי אמסטרדם. ואז שאייזיק בא, והם הולכים לזרוק ביצים על הבית של מוניקה.

מאותו רגע, במשך שעה וחצי קראתי ברצף (בזמן הזה גם: 1. שרפתי זמן עד שהאוטובוס המפגר שלי הגיע 2. עברתי את כל הנסיעה הביתה 3. אכלתי ) עד סוף הספר. נשבר לי הלב יותר מידי פעמים בשעה וחצי הזאת, שזה מדהים. בפעמיים שהוא נכנס לבית חולים, ובקדם הלוויה בקבוצת תמיכה, ובתחילת פרק 21, ואני מצטטת, "augustus waters died". שם... שם כבר סגרתי את הספר, הנחתי אותו על הרצפה לידי, נשמתי עמוק, ורק אז המשכתי לקרוא. 

בדר"כ (במיוחד בתקופה האחרונה) ספרים וסדרות או סרטים לא עושים לי לבכות, או אפילו כמעט-לבכות. בפרק 20, שכל מה שמדובר עליו זה ההלוויה והמוות של גוס, הרגשתי כאילו אני עוד שנייה נהיית נהר של דמעות.

*זהו, מפה אין ספוילרים*

אז בשנייה שהספר נגמר, סגרתי אותו, הסתכלתי על העננים בכריכה טיפה, וחשבתי. כמה דקות - רק חשבתי. 

ומאז, כבר 3 שעות כמעט, באמת שאין לי מושג מה אני אמורה לעשות עם החיים שלי. 

עוד קצת לחרוש ל סדרות.. מחר חברה מביאה לי ספר של 250 עמודים בעברית, זה יספיק לי ליום הקרוב. ואח"כ אני אעבור לרשימות קריאה האחרות שלי (חלק מהספרים פה בבלוג), ו.. זהו, נגמר אשמת הכוכבים.

18:19