החלטתי שאני צריכה להפסיק עם פוסטים של דיכאון וצומים ולחזור לפרסם קטעים:)

................................................................................................................................................................................

בן אדם.

קטן ומקומט ומסריח.

מדיף את הריח הנקי מדי של בתי החולים.

שדוף ובעל מבט מסוכן מדי בעיניים.

בן 90.גר לבד.גר בקושי.

מושיט יד אל עבר השקית הכחולה

ומוציא בקבוק מלא באוטומורפין

בולע את הבקבוק עד הסוף המר.

בת אדם.

רזה מדי וחשופה מדי.

מתהלכת כמו הקלישאה של עצמה ברחובות

מרגישה קצת מצולקת ומשתדלת לחייך

צורחת לאוויר ומסדרת את חזזיתה

מושיטה יד אל עבר השקית השקופה

ומוציאה בקבוק קטן של ג'ין

בולעת מספיק בשביל סוף שמח.

פי ג'יי הארווי.לילה.חשוך וקר.

כל עלובי החיים מתקבצים סביב שקיות מלאות בבקבוקים שישכיחו  מהם סופים.