אני שונאת את אמא שלי. וזה ממש שנאה עמוקה... ואני שונאת אותה בגלל האדם שהיא,

לא בגלל איזה הרגל מעצבן שיש לה או משהו בסגנון.

לקח לי גם הרבה זמן לקלוט ולקבל את זה, תמיד אמרתי שאני אוהבת אותה אבל רק בגלל שהיא אמא שלי

ואני אמורה לאהוב אותה, לא התכוונתי לזה.  ואני כול כך לא רוצה לשנוא אותה, במיוחד כשהיא הבהירה לי הרבה פעמים

שהיא אוהבת אותי ושאני המועדפת עליה בין שלושתנו...

אבל אני מרגישה הרבה יותר חופשייה עכשיו כשלא אכפת לי בכלל מה היא חושבת.

אני פשוט יעשה מה שאני מרגישה שנכון בשבילי והיא תצטרך להתמודד עם זה.

ויש לי המון מחשבות לאחרונה לגבי העולם והחברה המקולקלת שאנחנו חיים בה ואני ממש מפחדת ליפול לתוך זה

ולא למצוא דרך לצאת. זה יכול להיות כול כך מייאש. 

אני פשוט מבינה עד כמה הכול דפוק ואז אני מאבדת את הרצון

להיות חלק מהעולם הזה... ואני ממש לא מוכנה לכיתה ט'.