כל היום רק ריקנות.. כל היום יושבת במיטה רואה טלויזיה מנסה לשכוח מהחיים המזוייפים האלו, החברות המזוייפות האלו שכל מה שמעניין אותן זה האינטרסים שלהן! כשאתה בטופ הן תמיד פה אבל החברות נמדדת כאתה הכי למטה וכשאין לך מה להציע חוץ מאת עצמך..
התרחקתי מכולם פשוט כל היום יושבת עם אוזניות כשאני בבי"ס, לא יוצאת עם חברות, אפילו את לג בעומר העברתי בבית בצפייה במשחק של מכבי.
אני פוחדת לאבד את עצמי בתוך כל הדיכאון הזה..
לפעמים אני פשוט רוצה למות, להתאבד, שתדרוס אותי מכונית, אבל המחשבות האלו לא יותר ממחשבות, אני חושבת מה דבר כזה יעשה למשפחה שלי, איזה בושה תהייה להם.
הם יאשימו את עצמם למרות שהם לא אשמים, רק אני אשמה!
אולי העונש שלי הוא לחיות ולסבול כל יום מחדש.. \:
תמעד מהדהדות לי בראש המילים, בסוף הדרך עוד תהייה מאושר?
הלוואי שזה נכון הלוואי שאני עוד יהיה מאושרת!
כשאני חושבת על העבר וההווה שלי פתאום אני מגלה שאין לי שום זכרונות ילדות נחמדים, לא זכרונות עצובים מדי, פשוט כלום!
אין עבר אין הווה, נקווה שלפחות העתיד יהיה יותר טוב.
רוצה לפחות חברה אחת טובה אבל אני יודעת שזה לא יקרה כי כל מי שבחיי סמכתי עליו פגע בי, תקע 30 סכינים בגב.
ודווקא אלו שכן אהבו אותי אני פגעתי בהם, ממש אירונייה.
בקיצור אני הולכת למיטה ללילה מלא מחשבות...
לילה טוב (בתקווה)...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
