הבלוג המפגר

אני באמת לא יודעת מה לעשות כדי שהיא תסלח לי.

אני מודעת לכך שהיא צודקת והכל, אבל החיים לא שחור ולבן, גם לי יש צד בסיפור הזה!

אני הפקתי לקחים מהפעם ההיא, לא שיקרתי, מההתחלה ועד הסוף היא ידעה על הכל, אז אני מצטערת אם מעדתי, אם פישלתי. אני בנאדם.

אבל ההיסטריה שלה גורמת לה להיותת עקשנית, היא לא מבינה כמה היא פוגעת בי.

מפה ועד ללהשוות אותי לאבא שלי? גנים פגומים?! אני ילדה רעה?!?!

אני אפילו לא יודעת איך להתחיל לגשת.

היא טוענת שכל פעם שיש לי משהו כזה, סדר העדיפויות משתבש, ושאני לא רואה דבר מלבד ה'מטרה', זה לא כאילו אין להם חלק בסיפור, הם בעצמם מתחרפנים בכל פעם שאני חורגת מהמשבצת של האנטי חברתית.

אז אני מצטערת, אבל אני באמת לא יודעת מה לעשות.

ולמרות שאני כל כך מבולבלת, הוא הדבר היחיד שגורם לי להרגיש טוב.