הבלוג המפגר

המון זמן לא הייתי כאן. איבדתי את הרצון לכתיבה, סתם לשם פריקה ותו לא... אבל כרגיל, תמיד כשיש את הצורך לשתף במשהו שגדול עליך קצת חוזרים למקורות.

באמת שאני לא יודעת מאיפה להתחיל, אני כ"כ מבולבלת בזמן האחרון, קרו הרבה דברים. (ובכן, תלוי מאיפה מסתכלים על זה- קרו הרבה דברים ביחס לחיים שלי שדי משעממים ושגרתיים)

בכל אופן, הסיבות העיקרית שלשמם התאגדתי עם עצמי כאן הם המשפחה שלי, הצבא, והמצב החברתי הרעוע.. ואני בהחלט צריכה לעשות סדר בראש.

צבא-

אני מתגייסת למסלול שאפתני למדי, צריך להשקיע שם וכל זה. ויש ממני ציפיות. בעוד שאני רואה את עצמי כבחורה שלא יכולה ללמוד 5 דק' ברציפות, ובקיצור- לא העיפרון הכי מחודד בקלמר, שאר האנשים שמקיפים אותי מאמינים בי ב- 100%. הם רואים בי ילדה אינטליגנטית, בוגרת ואחראית. אני מתגייסת עוד מעט, ויש בי את הפחד הנוראי הזה להוכיח בסופו של דבר לכולם שהם טעו, ושאני בדיוק כמו אבא... ואמרתי לאמא פעם- אני יודעת שזה לא הגיוני, אם הייתי 'יורשת' מאבא את הטיפשות זה היה מופיע מגיל צעיר, אבל אני לא יכולה להתכחש לפחד הזה שיום אחד הגנים הדפוקים שלו יגברו עלי, וכולם יבינו שאני לא טובה יותר מהשקרן הזה שהם כל כך שונאים.

כשאנשים מחמיאים לי, אני מסרבת לקבל את המחמאות שלהם. קודם תנו לי להצליח ואז תשבחו אותי. 

המצב החברתי-

האמת... זה סיפר מצחיק כזה. זוכרים את הבחורה ההיא שחבר שלה עזב אותה ואז יצא איתי? ובכן יצאנו חודשיים עד שזה נגמר. זה היה לפני הרבה זמן, ונגמר מגעיל. במקום להתמודד עם המעשים שלו (שגרמו לי לזרוק אותו, או זה מה שהוא חשב... בתכלס הייתי עושה זאת בכל מקרה, לא הטיפוס שלי) הוא בכה כמו אידיוט והתחנן. בכל אופן, הוא רצה שנמשיך להיות ידידים, ונשבע לי שהוא יעשה הכל כדי שאני אחזור אליו. תנחשו מה..? סיננתי אותו, ולא החזרתי לו טלפונים והוא קלט את הרמז בסופו של דבר (אחרי שהתחלתי לצאת עם צנחן אחד... או הקנאה!).

בכלאופן, הגועל רפש הטיפש הקטן חזר לחברה שלו שהוא זרק, קצת אחרי שאני זרקתי אותו. הוא לא טרח להגיד לי את זה בפרצוף אי פעם, הוא כנראה התבייש בעובדה שהוא חזר אליה אחרי כל מה ששמעתי עליה מפיו (לא חוכמה לרכל על האקסית ולחזור אליה. big no no) בכל אופן, שמעתי שמועות פה ושם. חוץ מזה שלא היה לו את האומץ להגיד לי את זה בפרצוף, הוא גם חשב שאני סתומה או מבודדת משאר העולם החיצון, כי הוא אסר עליה לרמוז על כך שהם חזרו בפייסבוק. כאילו שזה מה שימנע ממני לגלות.

בקיצור..! אחרי כמה חודשים העכברה הקטנה נשברה וכתבה לו שהיא אוהבת אותו על ה- WALL שלו בפייס. בציניות עשיתי לו לייק. שיבין שאני לא סתומה, תוך התעלמות ממנה. אז היא, שככל הנראה הספיקה לגלות שהוא באמת היה איתי ועוד אי אילו שקרים על איך שהוא עזב אותי לטובתה ואני בכיתי את נפשי החוצה, הרשתה לעצמה להגיב לי על זה משהו סטייל- לא צריכים את הלייקים שלך...

*(וכאן ברצוני להעיר, תלמדי לכתוב, טיפשה!!!! שונאת טיפשים %&*%& לדוגמא: גוף ראשון, יחיד עתיד כותבים עם א' בתחילת הפועל י'מפגרת!!!!! נעל -.-")

ואני כזה, את בטח צוחקת עלי. אני יכולה להעיד על עצמי שאני בחורה שאני יודעת להשיב כמו שצריך (כשצריך) וכו'. אבל לא רציתי להראות דרמתית מידי אז פשוט כתבתי לה שהיא מאוד מצחיקה, ואז כיבדתי אותה בעוד כמה לייקים, סתם כדי לעצבן... בתקווה והיא תגיב על זה ותנסה להשמיץ אותי או משהו כזה ואז תהיה לי את כל הזכות להכנס באמא שלה. אבל הפחדתנית נכנסה בשם המשתמש שלו והגיבה לעצמה "אוהב גם.." רק שכמו מפגרת לא טרחה לוודא שזה יראה כאילו הוא באמת כתב את זה.. זה באמת זלזול באינטליגנציה שלי  XD 

יותר מזה לא רציתי לעשות, כי אני רוצה שהוא לא יכעס עליה ויעזוב אותה אלא ישאר איתה לעולמי- עד. כי מגיע להם האחד לשניה, שיהיו אומללים ביחד.

אני יודעת שהן שונאות אותי, תמיד ידעתי. וקיבלתי את זה באהבה. כי תכלס אין מחמאה יותר גדולה מזו, כשבנות שונאות אותך למרות שלא עשית להן כלום (טוב, אולי לה יש סיבה עכשיו אבל השנאה הייתה שם עוד הרבה לפני) זה פשוט מעיד על כך שהן לא יכולות לחיות עם העובדה שאת יותר טובה מהן!

משפחה-

לשם שינוי אני לא מדברת אל המשפחה של אבא, למעשה איתם הכל יציב. אני שונאת אותם, הם לא מעניינים אותי ואני לא אותם. הכל רגיל כזה.

הבלגן העיקרי שלי זה המשפחה של אמא. אני לא יכולה לכתוב על זה בהרחבה, לא עכשיו בכל אופן כי זה הנושא שהכי מכביד עלי בימים האחרונים שזה דורש חפירה יותר מעמיקה...אי אפשר להתייחס לזה כלאחר יד.

אני רק אגיד שפתאום יש תפנית, ודברים מוצגים כעת באור שונה לחלוטין, דברים שחשדתי בהם בעבר פתאום התגלו כהגיוניים בצורה מצמררת. 

יש דברים שהלוואי ולא היו קורים. שומעים על דברים כאלה, זה קורה בכל מקום (לצערי הרב) ואת חושבת איך את היית מגיבה אילו, והנה מגיע היום הזה... ולפתע את לא גיבורה כל כך.  וזה כואב. כל שנותר לי לעשות זה להגן כמו לביאה על האנשים שאני אוהבת. 

אני זקוקה לפריקה חודרנית יותר, זה לא נושא של מה בכך... מקווה שאני אשכיל לעשות זאת בקרוב. ואם לא, אולי זה נועד להישאר בראש שלי וזהו..

נדע רק ברגע שאני ארגיש שאני לא יכולה להכיל יותר, עד אז...

חשבתי הרבה זמן לשנות את השם שלי, אבל בסוף החלטתי שלא. אני לא משמיטה שום אות ושום דבר. אני מרגישה שהשם הזה מאפיין אותי הכי טוב. זה שמה של סבתא שלי מצד אחד, אבל מתאים לי מצד שני.  פעם ראשונה אחרי הרבה זמן, שאני שלמה עם השם שלי ומרגישה שהוא מייצג אותי הכי טוב :)

בנוסף, אם כבר מדברים על שמות, אני יודעת שאני מקדימה את המאוחר. אבל אני אקרא לבן שב"ה עתיד להיוולד לי על שמו. כשם שבתי שעתידה להיוולד ב"ה תישא את שם אימי. רק כדי להוקיר אותו, ואת החוב העצום שלי אליו!