הבלוג המפגר

כיתת כוננות 11:41 2.1.11 (ראשון)

אז סגרתי שבת! אם לומר את האמת הייתה לי אחלה שבת, ובכלל אחלה שבוע. הכל יחסי כן?

אם אני מסתכלת נטו על התמונה הכוללת השבוע היה פחות טוב מקודמיו, המפקדים שלי עם פתיל קצר בגללנו וכל זה. אבל ביחס למקומות אחרים המצב מעולה כאן, וגם היחס ואני חייבת לזכור שאני בצבא ולא בבית הספר.

אז מה עשיתי השבוע?

היו הרבה שיעורים כאלה (שאני חייבת לציין שלמדתי מהם המון) ועשינו סוף סוף מסלול טירונות ובסופו נשבענו, זה היה כל כך מרגש! לפני שיצאנו למסלול למדנו עם מפקדת הקורס מה השבועה אומרת והיה דיון מעניין לגבי המשמעויות בעיני כל אחד מאיתנו.

ולכן זה היה אפילו יותר משמעותי עבורי לצעוק כל משפט מהשבועה, ואז- "אני נשבעת..." בטקס התרגשתי ובכיתי, אפילו לא יכולתי לשיר את בסוף את התקווה כי התרגשתי מידי. 

בכל אופן, בשבת אנחנו בלו"ז שמירות, הייתי בטוחה שישימו אותי בשמירות באמצע הלילה וכאלה, אבל שמו אותי ביחד עם 5 בנות בכיתת כוננות (כ"כ) שזה אומר-

להיות תמיד ביחד, רק לאחת מותר לצאת מהחדר בכל פעם ובאישור בלבד (גם לשירותים ולמקלחת), כולנו יכולות לצאת ביחד רק לחדר אוכל וגם זה בלבוש מלא (אפודים, קסדות, מחסניות וכו'), להיות על מדי ב' מלאים תמיד ועוד כל מיני כאלה ובעצם להיות מוכנות לאירוע פח"ע (פעילות חבלנית עוינת) או שריפה, במקרה ויש כזה אנחנו צריכות להגיע ראשונות ולתפעל את המקום, לחלץ פצועים אם צריך וכו'. נשמע חרא?

חח ממש לא! יכולנו לעשות מה שבא לנו, לצאת החוצה לספסלים הקרובים, לישון בלי הפסקה, מקלחות של שעה, לישון בחדר עם מזגן כשכולם באוהלים טובעים מהגשם וכו'.

בהתחלה התבאסתי, בגלל כל הקטע של המדים והנעליים, וההתניידות שם וכל זה אבל זה היה כל כך שווה את זה!!!

כרגיל בהתחלה אמרתי שהכל לטובה ולמזלי מהר מאוד זה התברר כנכון D:

בקיצור, התפננו עם המזגן כשבחוץ ירד גשם לא נורמאלי, אכלנו מה שבא לנו, עשינו מה שרצינו ומתי שרצינו והצטלמנו מלא והיה כיף!

נראה כאילו הכל מושלם, אבל בסך הכל משהו היה חייב להדפק- הפקרתי נשק, ניסיתי להבריח אותו ונתפסתי ע"י לא אחרת מאשר המפקדת. הו הבושה!

עד כה בכיתי 3 פעמים- מקור, מכאב פיזי והיום בבוקר מבושה.

התעוררנו ב- 5 בבוקר, ומכיוון שהכ"כ צריכות להיות ביחד למקרה ויזניקו אותנו, יצאנו ביחד וכמובן לקחנו איתנו ג'ריקן כבד, אלונקה, ממ.ק 77, נשק, אפודים וקסדות. במילה אחת- כבד. בשתי מילים- כבד ומסורבל.

גם ככה היינו באיחור אז יצאנו מהר וכו'. בסופו של דבר קלטתי שאני בלי נשק, ביקשתי עזרה מחברה ודבר הוביל לדבר ויצא שהיא רצה באמצע הכביש (איסור בפני עצמו אגב) עם 2 רובים.

תכלס המפקדת לא ידעה שאלה אנחנו, היא ידעה שזה התרחש וזה הספיק לי, הודתי שאני המפקירה ומהבושה מול המפקדת שלי התחלתי לבכות, אני כ"כ מכבדת ומעריכה אותה, לא יכולתי לשאת את המחשבה שאכזבתי אותה ומעלתי באמונה. (כי לא רק שהפקרתי אלא גם ניסיתי להבריח וכל זה, מביך!).

בכל מקרה, היא הרגיעה אותי ואמרה שהיא מבינה שזה נבע מהיסטריה, ושכולם עושים טעויות, וצריך להודות בהם ולקחת אחריות. מתה על המפקדת הזאת!

אז בכל מקרה, נרגעתי כבר, וכרגיל, אני חושבת שהכל לטובה ואני עדיין בשלב בקורס שטעויות כאלה לא משמעותיות כמו שהן יכלו להיות, ועדיף שזה יקרה עכשיו כי מטעויות לומדים!

בנוסף היו פה לא מעט פיצוצים פה בבסיס עם החברה, מסתבר שכל מה שהיה צריך זה יותר מידי זמן פנוי כדי שכולם יריבו עם כולם (טוב, זה לא כזה גרוע :P)

שמעתי שהתחילו לריב באוהלים וכל מיני שטויות כאלה (בנות שהדברים שלהן נרטבו, רבו עם שאר בנות האוהל שנשארו יבשות, כאילו WTF? ) 

תכלס יש פה בנות מדהימות, ויש פה כמה בנות שבשמחה הייתי מרימה פה על טיל!

בנוסף- כל סוף שבוע המפקדים שלנו מבקשים שנגיש סיכום של השבוע- "מה למדתי השבוע?" 

אנחנו צריכים לספר מה היה הלו"ז ואיך זה השפיע עלינו אישית. הם לא היו מוכנים לקבל משהו טכני ולא מפורט, הם רצו שנעבוד על זה הרבה זמן ושזה יהיה אישי ורציני. אז באמת לקחנו את זה ברצינות.

ואנחנו החניכים מודעים לעובדה שאנחנו בדיחה מהלכת למפקצ"ים שלנו (מפקדי קבוצה, מפקדים אישיים כאלה) כי בכל זאת, הם מריצים אותנו עם הכובעים המפגרים האלה וכל מיני שטויות כאלה. אבל את הסיכום השבועי אנחנו קצת יותר לוקחים ללב, כי זה אישי. 

בקיצור, אחת הבנות הלכה לאיזה לוח מודעות שנמצא במסגרת (שזה מעין חדר מורים של המפקדים) והיא שמעה שהם קוראים בקול סיכום שבועי של אחת הבנות וצחקו על זה וכל זה. 

הרבה אנשים נפגעו כאן מזה (בעיקר הבנות, כי הנוסח שהם הקריאו היה בלשון נקבה) והם החליטו שהם רוצים להתלונן למפקדת, או לכתוב בסיכום השבועי הבא- "השבוע למדתי לא לצחוק על אנשים". כי בכל זאת, לצחוק עלינו זה דבר אחד, אבל לבקש מאיתנו להשקיע זמן מחשבה מעבר ולקרוא את זה ביניהם ולצחוק על זה זה דבר אחר לגמרי.

דעתי, בכל אופן, היא שגם אם נתלונן מהיום ועד מחר לא יחליפו לנו את הסגל, ולמען האמת הם מדהימים ואין לי שום רצון שזה יקרה, וכל מה שהחניכים ישיגו בזה זה שהמפקדים ישנאו אותנו בסוף כי הם חבורת כפויי טובה אידיוטים, והם יתנהגו אלינו כמו לחרא (ושלא נדבר- יש קבוצה לא קטנה שצוחקת על המפקדים ומזלזלת במפקדים מול הפרצוף שלהם. רוצים שיתייחסו אליכם ברצינות, תפגינו כבוד. תצחקו עליהם כמה שאתם רוצים ביניכם ולא מול כל הבה"ד. אתם מזלזלים, תצפו לאותו היחס!)

אז מה למדתי השבוע?

לא לשפוך את הלב בפני המפקדים, כי גם אם הם טובים אלי, אני בדיחה בעיניהם והם בסך הכל ממלאים תפקיד. וכגודל הציפייה גודל האכזבה.

ובסך הכל כרגיל עבר מהר, ואני מקווה שלמרות ההתחלה הלא כל כך טובה, השבוע הקרוב יעבור בצורה טובה ונגיע כבר הביתה!

את כל החפירה הנ"ל כתבתי בצבא ביום ראשון, פאק זה מרגיש לי כמו נצח.

מאז לקחו אותי  כבר באותו היום (ראשון) לשמור בבסיס קרוב ללילה וסבלתי בכל שניה כי הרגשתי רע ובגלל זה שחררו אותי יום למחרת (ביום שני למעשה) לבית עד היום, ואני באמת הייתי חולה סתם שתהיו בעניין. 

בכל אופן, בקשר למשפט האחרון. גם אם זה לא נראה ככה בבלוג, אני כן בנאדם שמשתף אנשים בלי בעיה על החיים הפרטיים שלי אבל מנגד מאוד מאוד מאוד קשה לי לסמוך על אנשים ולתת בהם אמון רגשית.

ובקשר למפקדים שלי, כמו שציינתי הם מילאו את התפקיד שלהם נאמנה והם שחררו אותי הבייתה כמו שצריך. והמפקדת (ה- מפקדת) דאגה לי באמת, איזה מקסימה!!

*ולכל אלה שדילגו עד לכאן כי לא היה להם כוח לקרוא הכל*

בכל אופן, היות ולא הייתי כאן כדי לאחל כמו שצריך-

למרות שהתאריך לא מסמל עבורי שום דבר, עבור אלו שכן:

שנה אזרחית מהימה לכם :)

אולי מחר אני אקפוץ לכאן ואכתוב משהו, אבל רק אולי :]