אמא יקרה!
אז... בת 39 הא?! לפני הברכות רציתי
להגיד לך כל הכבוד על כמה הישגים חשובים במהלך חייך:
על כך שלמרות שאבא שלך מכוער טילים יצאת
יפה (יש כאלה שיעידו אפילו שאת יפה מאוד) על כך שהתפתחת כל כך מהר, הלכת ורצת לפני
כולם. למדת לדבר מהר יחסית לגילך ועל זה שאנשים היו עוצרים ברחוב למול יופייך.
כל הכבוד על כך שלמרות שכמעט כל הגורמים
היו לרעתך, צמחת להיות נערה מאושרת, וכן גם על העובדה שלמרות כל הקשיים בסוף הוצאת
תעודת בגרות מלאה שלא תבייש אף אחד. גם רציתי להגיד לך כל הכבוד על כך שלמרות כאבי
הראש שלך, הצלחת להיבדק, למצוא פתרון ולטפל (ואפילו לחזור לשגרת חייך דיי מהר).
כל הכבוד לך על שהתגייסת לצבא, למרות
שיכולת שלא לעשות זאת. ולא רק שהתגייסת, גם התגייסת למסלול שאפתני שכזה. כל הכבוד!!!
כל הכבוד לך על כך שלמרות שכולם חשבו
שתשבר, ושתבכי הרבה במהלך הטירונות + קורס, ותגידי שאת לא יכולה יותר- את הוכחת
להם שקורצת מחומר אחר, חזק יותר.
כל הכבוד לך על שסיימת את הקורס בהצלחה,
ועל כך שלמרות הפרופיל הנמוך שלך, זכית להיות מה"נדירים" שמתקבלים למגמת
שלישים וכן על כך שכל מפקדייך מאמינים בך ויודעים שתצליחי ומצפים לראותך עם דרגות
על הכתפיים.
את בטח חושבת איזו מין ברכה זו... את
בטח חושבת שבמקום לדבר עלייך- 'ילדת היומולדת', שמתי את עצמי באור הזרקורים ומניתי
את הצלחותיי לאורך חיי.
אמא, לא את הצלחותיי שלי מניתי, אלא את
שלך.
כל צעד בחיי, כל חיוך, כל הצלחה- הם את.
את שכיוונת, הנחת, הלחצת, חייכת, כעסת,
צעקת, פקדת, רמזת, לא אמרת דבר, אמרת הרבה.
את- בכל סיטואציה בחיי, את עשית בדיוק
את הדבר הנכון בשבילי פר סיטואציה.
עזרת לי להבין מה חשוב בחיים, מה אנשים
מצפים ממני ולמה אני צריכה לצפות מהם.
עזרת לי להבין לאן עליי לשאוף בחיים,
נתת לי את הכנפיים ונתת לי את הזכות לבחור מתי לפרוש אותן תוך סיפוק משענת.
עברתי המון בחיים, אך אני מודה לך על
שהיית עמוד איתן בו יכולתי להיאחז לכל אורך הדרך.
תודה שגידלת אותי להיות מאושרת.
"בלעדייך אני חצי בן אדם, בלעדייך
אני בעצם כלום..."
ושוב... רציתי להגיד לך כל הכבוד.
עברת המון מילדות, התחתנת ילדה קטנה שלא
ידעה דבר על החיים האמיתיים.
מהר מאוד מצאת את עצמך מגדלת שלושה
ילדים. חווית חיים לא קלים, חובות וחודשים בהם אין מה לאכול. הקשיים לא הפסיקו
לפקוד אותך כשהפכת לאם חד הורית, גילית מחדש עצמאות מהי ושללא ספק- מה שלא הורג
מחשל.
אנחנו הלכו לאיבוד, ואת כבר לא ממש זכרת
מה זה אושר.
והיו שם תמיד אנשים, חלקם ריחמו עלייך,
חלקם קינאו, וחלקם שנאו אותך וקיללו אותך במקהלה הרמונית מושלמת על שהעזת לעשות את
מה שעשית לאבי היקר.
אבל תכל'ס? אף אחד לא עזר לך, אף אחד לא
הסתכל על הפרודה (כי אפילו גט והסכם גירושין לא היה לך). אף אחד לא רצה לשמוע שירדת
כל כך יפה במשקל כי לא היה לנו מה לאכול (סתם סתם, היה לנו מה לאכול... פשוט
העדפנו לאכול אטריות עם חלב).
- אמא רציתי להגיד לך כל הכבוד על כך
שלמרות שאף אחד לא רצה לשמוע, את עשית את זה לבדך ובסופו של דבר צעקת להם בפרצוף
את כל מה שהם לא רצו לראות.
את הגרושה +3 הגעת לעיר הגדולה, למקום
שהוא רק שלך. השגת אותו בדם יזע ודמעות. הצלחת למרות גילך הצעיר להגיע למקומות
שגדולים וחכמים ממך לא הצליחו להגיע אליהם.
אמא יקרה שלי!!!
אני רוצה לאחל לך שתמיד תהיה בך שמחת
החיים הזאת האופיינית לך, ושהחיוך האופייני הזה שלך לעד יישאר על פנייך.
תהי בריאה, חזקה לעוד הרבה שנים כאן
לצידנו. תמשיכי להחכים ולהשפיע עם האור ואמת הפנימית שלך. מקווה שעם השנים לא
תאבדי מהגאווה, והכבוד שלך ושתמיד תהי האישה החזקה הזאת, הלוחמת שגם בולדוזר לא
יזיז מהמקום.
מי ייתן ותמשיכי להיות צעירה בגופך
ונפשך, עד 120 כ- 20 עם המון אושר ועושר, אהבה אמיתי וכנה, שתמיד תדעי להבדיל בין
אנשים שרוצים לטובתך באמת ובין אלה שקצת פחות.
וכמובן הכי הכי חשוב, מאחלת לך שהיופי
יישאר לך לעוד המון שנים, ושהקמטים יופיעו לאאאט.
אמא יקרה, את הדבר היקר לי מכל, אוהבת
אותך יותר משתוכלי אי פעם להבין (גם אם את חיה באשליה שאת כן).
אני כ"כ גאה בך ומודה לה' על שנתן
לי אותך!
אוהבת עד אין סוף...
Ray
בבלוג זה
בכל הבלוגים
