הבלוג המפגר

חזרתי אחרי שבוע וחצי בבה"ד 1.

סגרתי את השבת הראשונה שלי וכו'... האמת היא שאין מה לפרט, דשתי בזה יותר מידי (היה כיף וכו' לא אלאה אתכם בפרטים)

בכל אופן, הולך לי טוב וכל זה. יש לי מפק"צית שפיצית (!) 

לבה"ד ללא ספק יש קצב משלו... מצד אחד חפשני משהו, מצד שני החיים שם לא עוצרים לרגע והזמן לא מרחם על מי שמתמהמהה יותר מידי.

ובקשר לאנשים, ובכן כאן מתחיל הסלט הזה שיש לי בראש.

יש שני אנשים שמסחררים אותי עם כל חיוך, מבט או מה שתרצו...

תמיד שנאתי כשאנשים אמרו שהם לא יכולים לבחור בין שני אנשים, איכשהו גדלה לי דבשת ורק עכשיו ראיתי אותה...

אני רוצה אותם ולא יודעת אם הם רוצים אותי. אם לומר את האמת אני יודעת את מי הייתי רוצה יותר, אבל מעצם העובדה שאני מפחדת להפסיד את שניהם אני נמנעת מלבחור.

כבר איבדתי אמונה בעצמי וביכולת שלי ליצור קשרי אנוש נורמאליים. אני לא באמת חושבת שמשהו יצא מזה.

ככל הנראה אני אסתפק בלהביט מהצד.

קצת פסימי מידי, אבל זה בעיקר נובע מהעייפות הפיזית, ומהעובדה שביום ראשון חוזרים ל- 21.

אבל בכללי, אני ממש מאושרת מהמצב שלי. אני מרגישה שהמפקדים שלי מעריכים אותי וכך גם חבריי לצוות וכו'.

ומי יודע, הכל יכול לקרות בשלושה שבועות :)

לילה מעולה לכם חברים.

נ.ב-

מזל טוב לישרא!!!! המקום הזה אדיר ללא ספק :]