הבלוג המפגר

אז כן... אחרי התכחשות (רגילה) הגעתי להכרה-

הנני עושה יומיות.

ולא, אני לא חותרת. אני טוחנת.

אוי גוועלד.

יצאתי מדעתי, לעולם לא אשוב.

ומחר סיווג בטחוני...

אני חושבת שכדאי שלא אספר להם שאני נוהגת למסור מידע למחבלים כל יום בשעה עשר בבוקר, בלי איחורים..

וכדאי גם שלא אספר להם על החיבה שלי להירואין.

לילה טוב :)