קיבלתי כאפה,
לפני תחילת התפקיד הראשון באתי צעירה וחצופה, מתיימרת לדעת הכל על הצבא ועל הקבע שאני עתידה לחתום...
כסף קל, חזון לאיך אני הולכת לסדר את החיים של אמא שלי.
מה חשבתי לעצמי?!
אין לי את הכוחות (פיזית אין לי כוחות) לתאר את כל שעבר עלי מהרגע בו קודמי לתפקיד רישמית עזב, ואני רישמית נכנסתי.
אפשר לומר שלא קל לי (בלשון המעטה)
אבל ת'כלס, הסיבה שבגללה נכנסתי לפה לכתוב היא המפקדת שלי..
רק שתדעו, מחוץ לבלוג אני מקללת כל הזמן אבל בבלוג אני חושבת שאת מספר הקללות אפשר לספור על יד אחת.
ובכל זאת, אוסיף עוד כמה מהן למניין הקללות-
אתם יודעים למה?
כי המפקדת שלי היא בת זונה!!!!
אני שונאת אותה!
בשבוע הראשון של התפקיד שלי לקחתי כל הערה שלה ללב ויצא שמצאתי את עצמי בוכה לאנשים אקראיים לחלוטין.
השינוי בי חל עם הקש ששבר את גב הגמל-
אחרי שבוע של שינה טרופה בלילות ישבתי ביום שבת האחרון עם המשפחה, והתחלנו לדבר על הצבא ובלי להתכוון מצאתי את עצמי בוכה כמו טיפשה
לאיזה מצב עגום הגעתי?! לבכות רק מדיבורים על הצבא!
בקיצור, החלטתי שעד כאן, זהו הספיק לי... אני שמה מעכשיו זין.
ולא, לכל החכמולוגים- אני לא הולכת לזלזל בתפקיד שלי, או בהערות של המפקדת שלי
אבל במקרים בהם היא מחליטה להצקשר ולצעוק עלי בגלל טעויות טיפשיות שעשיתי (כמו היום בערב) אני פשוט אומרת אמן ושתלך לעזאזל
היא פשוט רצתה להוציא עלי עצבים.
היא מתעצבנת כי היא מסבירה לי דברים ולוקח לי זמן ליישם אותם כי אני לא עומדת בעומס של מה שהיא רוצה ממני בסינכרון עם כל שאר הדברים שאני אמורה לעשות בשוטף.
אז זהו, אני לא לוקחת ללב- במקרה הכי גרוע אם היא שונאת אותי כ"כ שתדיח אותי... לא עושה טובות לאף אחד!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
