לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הבלוג המפגר


על איזה חצי של הכוס אתם מסתכלים?


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2012    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
26272829   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
2/2012

אני לא יודעת


תמיד פינטזתי לעצמי איך ברגע שאקבל את הדרגות, אכנס לבלוג ואכתוב באותיות ענק "ניצחתי"

רק שבשבועות האחרוניםשל ההשלמה הגיעה אלי ההכרה שהרבה מים יעברו בנהר לפני שאוכל להכריז שניצחתי.

הבנתי שהניצחון האמיתי הוא לא הדרגות (כי אם נודה באמת קורס קצינים הוא בולשיט) אלא ההצלחה בתפקיד הראשון


ועתה אני מרגישה איך זה חומק לי בין הידיים.

כל כך הרבה קצינים תיארו בפני את הקושי בארבעת החודשים הראשונים בתפקיד הראשון, היה אחד שאף הוסיף ואמר שאלה היו החודשים הגרועים בחייו.

והתפקיד שלי? 

כ"כ פשוט, מטופש וטכני. אין פה אפילו טיפת מחשבה. מכלול של מקרים ותגובות.

אז למה לעזאזל קשה לי כ"כ?!

 

באמת אם הייתם יודעים איזה יום גרוע עבר עלי!

התפקיד שלי כ"כ מבאס ברובו בגלל המפקדת שלי, שמשיגה דברים בחייה ע"י הרמת הטונים שלה.

היא מקצועית ברמות אחרות, אבל היא כ"כ מרתיעה אותי.

והיום היא פשוט רמסה אותי.

השוותה אותי לטירונית, דיברה אלי במונחים של בינוניות "לא יודעת באיזה שפה לדבר איתי".

והכל בצעקות כמובן

 

והדובדבן שבקצפת-

אם אני לא אייעל את עצמי אני לא אשאר בתפקיד- זה מה שהיא אמרה לי.

במילים אחרות- תשתפרי או שתודחי.

לקח לי כמה דקות להבין מה היא רוצה, ובסוף בעזרת דרבון מאמא הלכתי אליה ואמרתי לה שעם כל הכבוד, יש לה ולכל התפקיד הזה קצב מסויים שאני לא מצליחה לעמוד בו ושאם אני כ"כ אסון בעיניה אז שתביא קצין חדש במקומי.

הבטחתי לה גם שאמלא את התפקיד על הצד הטוב ביותר עד לרגע בו יגיע מחליף.

היא התקפלה ואמרה שאני מרחפת ששומעת מה שאני רוצה לשמוע ושהיא לא אמרה דבר כזה בכלל.

 

בסופו של דבר נשארתי לחפיפה צמודה איתה עד עשר וחצי במשרד (יומיות להזכירכם) עד שהיא שחררה אותי לא היו לי אוטובוסים מה שסיבך את כל העניינין...

בסוף הסתדרתי והגעתי ברבע לאחד הביתה.

ומחר היא רוצה שאחרי ההפניה שלי אני אגיע לבסיס...

אני לא חושבת שאני מסוגלת נפשית לעמוד בזה.

 

אז בשורה התחתונה, מה אני רוצה מעצמי? אני לא יודעת

האם אני מרגישה בטוחה בעצמי? לא

מה אני חושבת על המפקדת שלי? לא יודעת כ"כ הרבה רגשות מעורבים- אבל שנאה בעיקר אני חושבת

מי ה"אשם" בכל הסיפור הזה? בשורה התחתונה לא משנה מה אני אכתוב פה, אני ארגיש שאני לא בסדר ושהיא עושה לי טובה...

 

יש לי כ"כ הרבה חילוקי דעות עם עצמי בראש שאני פשוט לא יודעת.

רק מה שכן, נמאס לי... אני לא הולכת להרוג את עצמי בגלל אף אחד. אם היא רוצה להדיח אותי היא יותר ממוזמנת

אותי זה כבר הפסיק לעניין

 

 

 

נ.ב-

אני אוהבת את אמא שלי כ"כ היא פשוט אישה מדהימה!

נכתב על ידי הזאתי עם הלק הורוד , 22/2/2012 01:44  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי:  הזאתי עם הלק הורוד

בת: 32

MSN: 




5,497
הבלוג משוייך לקטגוריות: צבא , 18 עד 21 , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להזאתי עם הלק הורוד אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הזאתי עם הלק הורוד ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)