בסופו של דבר החלטתי להפסיק לאכול לעצמי את הראש
ושלחתי לו הודעה.
נמאס עלי החוסר בכנות, ואי היכולת שלי לבטא רגשות ולקחת סיכון
אז כתבתי לו שאני כבר לא מצליחה להישאר 'אדישה' ושאני יודעת שהוא לא באותו הראש כמוני לכן אני מעדיפה שלא לבלות את הלילה בחברתו, כי כל קירבה פיזית תבלבל אותי יותר.
זאת הייתה כמו פרשת דרכים עבורו. 2 אופציות. או לבחור בדרך שלי לקשר רציני או לבחור באופציית ה'נשאר ידידים'
הוא בחר באופציה השנייה (שלא בפתיע אני חייבת לציין)
וזהו..
כמובן הפצרות של חברות טובה והבעת רצון שאשאר איתו בלילה בכל זאת וכו'.
היום הוא ביקש ממני לבוא אליו.
הייתה לנו שיחת חולין, עד שפתאום הנושא עלה והוא שאל למה התכוונתי באותו האסמס.
הפליא אותי שהוא לא הבין.
ניסיתי להבין אם הוא רק משחק 'ראש קטן'
עד שבסוף אמרתי
עם מבוכה
שיש לי רגשות כלפיו.
הוא היה קצת בשוק. שאל ממתי זה התחיל.
אין לי מושג
והוא הסביר לי שנפרד מהחברה שלו כי היה צריך את הלבד, לכן הוא לא יכול להכנס לקשר רציני.
אני אמרתי כמובן.
מאותו הרגע הוא קיבל את מה שאמרתי ועשה כל שביוכלתו לכבד אותי כדי שלא אקבל מסר סותר.
אבל זה חזק ממנו, ככה שידיו מצאו את גופי בשלל סיטואציות בצורה אפלטונית כביכול.
לא דורשות, רכושניות או בעלות אופי מיני.. פשוט שם.
הוא אמר לי שהוא אוהב להיות איתי ושאני חברה טובה שלו..
ואני מתחרפנת... ככל שמשהו פחות בר השגה ככה רוצים אותו יותר. וזה כ"כ קשה אבל זה שווה את זה
אז התחלתי להתגרות בו באסמסים... לא משהו עם תוכן אירוטי, רחוק מזה
ובכל זאת יכולתי להרגיש את המשיכה ההדדית דרך המילים.
אני יודעת מה ההשפעה שלי עליו, כשם שהוא יודע (כעת לאחר הוידוי) מה השפעתו עלי
ואני הולכת לשחק משחק מלוכלך. כי כשהוא יהיה שלי זה יהיה ניצחון.
ובינתיים צריך לחשוב בקטן. מי ייתן ואצליח שלא לנשקו מחר... אעאעאע למה זה מגיע לי?!
נ.ב- אני שמחה שבחרתי במעשה הנכון על פני הקל כהחלטתי שלא להשאר לילה שלם בחברתו.
אנחנו יודעים איפה זה היה נגמר (או לפחות יכולים לשער)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
