לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הבלוג המפגר


על איזה חצי של הכוס אתם מסתכלים?


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2013    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

חיים רק פעם אחת..


אז למה אני מבזבזת את החיים האלה על מחשבות ועל שטויות...

חיים רק פאקינג פעם אחת!!!

אני אוהבת את החיים האלה, אז למה לעזאזל אני חושבת יותר מדי?!?!?!

אם לא האושר, מה עוד נותר לנו בחיים האלה..?

בחודש האחרון אני עובדת על להחזיר לעצמי ת'ביטחון המסריח שלי...

מה שאני צריכה להחזיר זה את האני של פעם... זאת שמבריזה מבית הספר מבלי לחשוב על המחר,

כי אם התחשק לי לקרוא ספר בפארק במקום ללמוד לבגרות זה משעשיתי.

אלו היו מהרגעים הטובים בזמנים הקשים ביותר בחיי, רק בזכות המחשבה הזאת.

לחיות ולנשום כאילו כל דקה היא האחרונה...

 

ושילכו להזדיין כולם!!! 

גם הדרגות.

 

מרגישה חופשיה פעם ראשונה אחרי חודשים... מרגישה את האנרגיה זורמת לי בורידים כאילו בפעם הראשונה מעולם...

נכתב על ידי הזאתי עם הלק הורוד , 26/11/2011 23:12   בקטגוריות שחרור קיטור, אופטימי  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



נכון לא נכון חרטט בביטחון


סיימתי בשעה טובה ומוצלחת את בה"ד 1..

אפשר לומר שממש סבלתי שם, הרגשתי שאף פעם לא מעריכים אותי וכו' ומה שנפלא בבה"ד אחד זה שבדרך כלל האנשים הלא נכונים מוערכים ודווקא אלה שכן מגיע להם נתקלים בהכי הרבה בעיות בדרך לסיכה המיוחלת...

ככה יוצא בסוף כשאתה מסתכל מימינך ומשמאלך, וכל מה שאתה רואה זה הרבה מטומטמים סוציומטים שלא משנה איזה סמי הזיות תיקח לא תוכל לדמיין אותם כקצינים טובים, לעומת חברים שלך שהיה ראוי שיסיימו את המסלול אך הקריירה שלהם נקטעה בטרם עת.

ובכן, יש לי רשימה באורך כמה דפים שכתבתי בבה"ד על כל הדברים ששנאתי בבה"ד 1, ובאורח פלא הרשימה של ה"שונאת" ארוכה בהרבה מרשימת ה"אוהבת".

 

אבל, כמו שאמרתי, סיימתי בשעה טובה ומיהרתי לעוף משם כל עוד נפשי בי עם שלל:


(והיו כמה חכמולוגים שרצו להתעכב לתמונות פלוגתיות, כשההסעות כבר היו שם מוכנות לקראתי מה נראה לכם?!)



 

בכל אופן, התחלתי השבוע השלמה.

בכנות, להשלמה הגעתי עם ביטחון עצמי מאוד נמוך. לא משנה כמה יגידו לי שהסיכה זה בזכות ולא בחסד, אני לא מרגישה ככה.

כי זה לא משנה שהודחו אבל אני שרדתי, כשאומרים למישהו שהוא פשוט לא טוב הוא מתחיל להאמין בזה.

תחושת המסוגלות שלי שאפה לאפס, אף אחד לא תמך בי בצוות, לא תמכו באף אחד מהצוות... והמפק"ץ היה סבבה אני לא אתגעגע יותר מידי.

בתחילת השבוע, כשהגעתי להשלמה הרגשתי כ"כ חסרת ביטחון לגבי הכל. ההרגשה שהייתה לי (למרות שאלה חברים טובים שלי מהטירונות וההכנה) שאף אחד סביבי לא בדיוק מת עלי, לכן הייתי זעופה ולא דיברתי יותר מידי (בכללי לא הייתי אני) ולגבי היכולות שלי בכלל!

אבל החלטתי אחרי הרגשה ממש רעה עם עצמי, שזהו נמאס לי. או שאני חוזרת לעצמי, או שאני חותמת וויתור.

לא רציתי את המסלול הזה כדי להפוך ליצור קטן וחסר ביטחון

 

אז עכשיו אני עובדת על שיקום הביטחון העצמי שלי...

והולך לי טוב עד כה!
דבר ראשון- החלטתי להפסיק להיות כזאת בעייתית בכל הפן החברתי-
קצת גילוי לב לגבי עצמי. אני נוטה להתבודד מהחברה. פנים מול פנים תמיד צחקתי עם כולם אבל תמיד הייתה ביני לבין החברה קיר, שאני הצבתי. מעולם לא לדבר עם חברים בטלפון, לצאת בערבים, להביא חברים הבייתה.
זה לא הפריע לי בחיים, הפוך. הסקתי שבני אדם יפגעו אחד בשני גם אם לא במכוון. נפגעתי קשה פעם אחת והחלטתי שאני מגנה על עצמי.
וזה הרגיש לי טוב, עד שהגעתי לבה"ד 1 ואז האנשים הגועליים הראו לי שאני צודקת. 
במקום לשמוח על הגישה הנהדרת הזאת, הבנתי עד כמה אני צריכה אנשים טובים סביבי. לא לפני שזה השתלט עלי, ולפני ששמתי לב הפכתי לבן אדם מריר שמכליל את כ-ו-ל-ם תחת ההגדרה של "הסוציומטים מבה"ד 1" 
ואז אמא האירה את עיני, שמה לי מראה מול הפרצוף ושאלה אותי אם זה מה שאני רוצה להיות כל חיי. ואני עניתי לה שכן, שאנשים מגעילים, ובני האדם תמיד ישימו עצמם לפני הסביבה.
ואז היא פשוט אמרה לי שהיא לא מאמינה שאני, הבת שלה, יכולה להיות בן אדם רע שרק רואה את הרע והניצול בחברה.
ואז גם אם רציתי וגם אם לאו, החומה החלה להתמוטט.
אז נתתי פוש ונתתי לה ליפול. תמיד חשבתי שאנצח את אבא שלי אם אוכיח שאני שונה ממנו. סיכות, דרגות, הכרה והשכלה. אבל בלי לשים לב הפכתי להיות כמוהו.
אז לא, לא המצאתי לעצמי תאוריה חדשה לגבי המין האנושי, אבל אני לא מחפשת להוכיח אותה אצל כל אחד שאני פוגשת. החלטתי לתת צ'אנס (בזהירות אומנם)
אז אני רוחשת חברים לאט לאט, מזמינה אותם אלי הביתה. נותת להם לחדור אל הבית המוגן שלי שעד היום אף אחד לא ראה ולא חילל.
ובנוגע לפן המקצועי, למרות שאני שונאת ללמוד אני מכריחה את עצמי, וזה משתלם D:

אז זהו, זה השינוי שחל עלי בימים אלו, עדיין בתהליכים וכבר נותן את אותותיו. בה"ד 1 בהחלט לימד אותי דברים בדרכו המעוותת.
אני אמורה ללמוד עכשיו, והתלבטתי עם לכתוב את הפוסט הזה, אבל הבנתי שאני חייבת.

להתראות לעוד שבוע או יותר ♥

 

נכתב על ידי הזאתי עם הלק הורוד , 12/11/2011 08:18   בקטגוריות , &#9829, , אופטימי, שחרור קיטור, צבא  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מאיפה להתחיל לסכם בכלל??


ובכן, שבועיים קשים עברו עלי וזו הסיבה שלקחתי יום חופש ושאני עדיין כאן מול המחשב הנייח בבית ולא בדרכי לבסיס.

סגרתי שבת, אחרי שבוע קשה ואחריה בא שבוע קשה אף יותר. ככה, בלי יכולת 'למלא מצברים' הייתי שם יותר מידי זמן.

עבדתי מאוד מאוד קשה, אבל אני לא מתלוננת על העבודה הקשה אלא על חוסר ההערכה.

כשאני משקיעה את כל כולי בעבודה, תוך ויתור על הפרטיות והקידום העצמי שלי אני מצפה לפידבק חיובי כלשהו.

ככה יצא שאת המשרד כמעט שבוע שלם תחזקתי לבד, בחמישישבת במקום לנוח בין תורנויות המטבח מצאתי את עצמי במשרד משלימה פערים של גדולים ממני, שקרוב לודאי יזכו בקרדיט ואז הקפצה, שטח ועוד המון בירוקרטיה וחוסר אכפתיות.

ככה זה בצבא, עובדים קשה בלי קרדיט בלי הזכות להתלונן.

אבל יש הבדל בין לא לקבל מילה טובה ללקבל נזיפה.

מה נראה לך?! אחרי שהעבדת אותי שבועיים, מה נראה לך שיש לך את הזכות להגיד שאני לא מבינה את כובד האחריות שבעומס??

יחתיכת חוצפן, זהו- נגמר לך.

זו טעות נפוצה איתי, בגלל שאני לא אוהבת עימותים אנשים חושבים שאני לא יודעת לעמוד על שלי.

בקיצור, שיחפש.

חתיכת מפקד חרא, לא אכפת לו באיזה חור אני נמצאת ואם אני תופסת טרמפים.

"את יכולה לתפוס טרמפ שם, זה בסדר אין שם משטרה צבאית"

מממ באמת?! מה עם סוטים שיכולים להתעלל בי מינית, אין שם?? בטוח?! וואו בדקת רק בשבילי, לא היית צריך!!

קיצר, אנשים- ממרום ניסיוני בצבא, בתור חיילים- אל תגדילו ראש כי אז ינצלו אתכם. אל תפחדו לעמוד על שלכם ואל תמנעו מעימותים אחרת יהפכו אתכם לסמרטוט. 

למדתי מהצבא שרק החזק שורד.

כי אין מה לעשות, לא משנה כמה אתם מוכשרים, חכמים או וואט אבר, זה שצועק יותר חזק יתקדם יותר מהר מכם, על חשבונכם.

 

מלבד המשרד היו האנשים בבסיס. אפשר להגיד שהייתי קצת יותר מידי 'מעורבת חברתית' בשבוע האחרון...

כמובן, כהרגלי, התחברתי יותר בקלות עם הצד הזכרי של הבסיס. מה שגרר אוטומטית את צרות העין מצד הבנות. ולמרות כוונותי התמימות (או שלא...) קוטלגתי כטורפת גברים.

אם להודות באמת, ביני לבין עצמי, אני נהנת מתשומת הלב. כיף לי לסובב אותם על האצבע בלי שום כוונה למעבר.

לא פוסלת סטוץ, הנאה כלשהי וזהו. (לא כזה זנותי כמו שזה נשמע, תרגעו)

בסופו של דבר הבנות החליטו להפגין רעות הדדית, כשהן הזהירו אותי כחברות אכפתיות כמובן שכדאי לי לשמור את הידיים שלי לעצמי (זאת אומרת להפסיק לחלק 'כאפות שטות' לבנים) כי משטויות שכאלה זה מתפתח מהר למקומות אליהם ללא ספק אני לא רוצה להגיע. 

לטענתן, אני עושה שטויות בתמימות ומחשיבה אותם לידידים שלי כשהם (הבנים) מצפים למשהו אחר. איך לא חשבתי על זה??

חחח מזל שיש לי אותן, כי אני באמת לא יודעת איך המוח הגברי עובד. תודה!!!

הן לא הפסיקו שם. מהר מאוד הבנתי את הבסיס לקנאה שלהן. עד לפני חודש הן היו הצעצועים בבסיס, ועכשיו אני הגעתי ובמקום לקרקר סביבן, הבנים ערקו לטובתי. ובכלל, מסתבר שהם כולם היו זוגות לפני שהגעתי, זה נגמר אבל הקנאה עדיין תוססת.

קיצר, יש לי שני דברים להגיד:

- אם הייתי רוצה, הייתי לוקחת. עם ההזהרות, האכפתיות, הקנאה, הסטיגמות ומכל הבא ליד. על הזין. אני שם לארבעה חודשים מקסימום. לא רואה ממטר אפחד אחרי זה. 

- אני לא אוהבת יד שנייה, בטח לא מכם. לא בגלל בעיה מוסרית חלילה של להיות עם אקסים\ חברים של 'חברות' (אולי מהסיבה הפשוטה שאין לי חברות, אופס) פשוט מגעיל אותי לנשק מישהו שהיה עליכן.

שלא נדבר שאני לא רוצה להיות עם תת רמה, כי כל מי שהיה עם הבנות האלה הוא ללא ספק- תת רמה.

 

והיה לי שם קטע עם מישהו, לפני שבועיים. זה היה שטותי למדיי. הוא הצליח לגרום ללב שלי לפעום חזק, אולי כי הוא כזה בלתי אפשרי, חד פעמי.

בקיצור, אי אפשר להגיד שהוא לא היה קינוח טעים.

 

נכתב על ידי הזאתי עם הלק הורוד , 27/3/2011 12:24   בקטגוריות חופש, אהבה ויחסים, שחרור קיטור, צבא  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
כינוי:  הזאתי עם הלק הורוד

בת: 32

MSN: 




5,497
הבלוג משוייך לקטגוריות: צבא , 18 עד 21 , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להזאתי עם הלק הורוד אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הזאתי עם הלק הורוד ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)