לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הבלוג המפגר


על איזה חצי של הכוס אתם מסתכלים?


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2013    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

מועקה


מועקה.

זה מה שאני מרגישה בכל מוצ"ש.

זה מה שהצבא גורם לי להרגיש...

 

"גם כאשר נדמה לך שהכל מושלם, הרי שהכל מושלם רק ברמה החיצונית של התת מודע. ז"א יש לך את רוב ככל הדברים שהרמה החיצונית של התת מודע שלך רוצה. אבל מה עם הרמות הפנימיות יותר שאינך מודע אליהן ? מה איתן, גם הן רוצות משהו ! וכאשר המשהו הזה אינו קורה, הדבר הזה יוצר תחושה של חוסר נוחות ומועקה. כי הכל רק נראה מושלם, אבל נפש האדם מבפנים רוצה משהו נוסף, משהו אחר, משהו שונה מאשר מה שקורה כלפי חוץ..."

 

הנפש שלי לא רוצה צבא.

הנפש שלי לא רוצה דרגות.

כל שבוע אני יוצאת מהבית ומרגישה עם זה סבבה, אבל זה יותר מזה... והשעות האחרונות של יום שבת גומרות אותי.

נמאס לי ללכת לישון כל שבת כשרע לי בלב.

 

עד מתי?

 

נכתב על ידי הזאתי עם הלק הורוד , 19/11/2011 21:37   בקטגוריות איכס, צבא, פסימי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Fuck Off


כל כך נמאס לי מאנשים, שחושבים שהם מזיזים לי את התחת..! רמת הצביעות פשוט מבחילה אותי, אני באמת מצטערת שאין לי את היכולת להעמיד פנים שאשכרה אכפת לי מה קורה לכם ולתחת שלכם.

בא לי להעביר מסר לאומה:

כן יצאתי עם האידיוט הזה, ולא, לא מעניין לי ת'תחת שהוא האקס של החברה הטובה שלכם. אז תזדיינו לי מהפייסבוק.

 

אתם יודעים מה מפריע לי? זה לא שהם כותבים לי שזה מפריע להם העובדה שיצאתי איתו, הם פשוט ממשיכים להיות חברים שלי ומתעלמים ממני. אני נשמעת פאתטית, נכון?! אבל זה מציק לי! יש לכם בעיה עם הצורה שלי?? תצדיקו את הקיום האומלל שלכם בעולם הזה ותמחקו אותי או תגידו לי בפנים כמה אתם שונאים אותי, ואת תגידי לי בפנים איך את שונאת אותי מהיום הראשון!

גם את חתיכת  כלומניקית, אין לך את האומץ לבוא אלי ולהגיד לי בפרצוף. מסתתרת מאחורי מילים של ילדה בכיתה ו'. תמשיכי להאריך אותיות, בואי נראה אם זה יעשה אותך חכמה יותר!

ואתה? הפחדן הכי גדול שיש. 

אני אף פעם לא הרגשתי חלק מכם, מהרגע הראשון ידעתי טוב מאוד שהחל מהרגע שבו הכל נגמר אני לא אראה אתכם יותר בחיים.

אבל אתה שעד שלא מזמן אמר לי בכל הזדמנות שאתה אוהב אותי, אין לך את האומץ והכבוד להגיד לי. גם אם זה היה לוקח יותר זמן, זה היה נגמר בסוף! לא בכבוד שלי להיות עם צבוע, שמפחד מהצל של עצמו וחי באשליה שהוא מושי מושלם!

 

האנשים האלה מזיזים לי את התחת, אבל אני ריאלית- ולהגיד "לא אכפת לי מה אנשים חושבים" זה פאקינג בולשיט.

אכפת לי מה אנשים חושבים, בעצם לכולם אכפת אבל לא לכולם יש את היכולת להודות בזה.

אז כן, אני חיה בשביל הרגע הזה, להוכיח לכם את מה שאתם יודעים ממילא- אני הרבה יותר טובה מכם.

 


הפוסט הזה יצא קצת יותר 'כבד' משחשבתי, אבל אני מסתובבת בפייסבוק ונגעלת.

למה לא למחוק אתם שואלים? ובכן, מסתבר שזה דיי אופנתי היום למחוק ת'פייסבוק. אמרתי לאמא לפני הרבה זמן, כמה חודשים, שאני מוחקת את הפייסבוק אבל היא אמרה לי שיש עוד מה להוכיח. לתעד- להעלות- לחנוק- ולמחוק. לצעוק פעם אחת אחרונה HERE I AM ולעוף משם.

שוב, פאתטית? באמת שלא אכפת לי.

 


ואתה, כמה שאני באמת ובתמים מרחמת עליך. אתה, שאתה כמו אחי! 

מרחמת עליך, כי אני תמיד אומרת שהילדים הם המראה של ההורים, וההורים שלך זה לא משהו טוב. איזה כלים הם נתנו לך להמשך הדרך?!

אמא שלך שלא יכולה להגיד לך לא, מפילה את האשמה עלי.

"זבל" ככה קראת לי, ואני מכירה אותך מספיק טוב כדי לדעת שאתה לא צוחק, כי אתה כמוני... ובגלל זה נפגעתי.

אמא שלי לא יחסה לזה חשיבות, אבל אני כן. אולי כי אתה חשוב לי? וכי אני לא אשמה!

אבל אני מבינה עכשיו, שעדיף לי להדחיק את הכל עכשיו. אותך, את האחים שלך ואת אמא שלך. או כן, איך יכולתי לשכוח? ואת אבא שלך.

אני יודעת. אני יודעת שזה רק עניין של זמן לפני שהכל יתפוצץ. שהכל יתלקח.

ואתה תהיה לבד. ואני אצטרך להיות שם בשבילך, אבל אני לא יודעת אם אני אוכל. אולי אני אראה אותו בפרצוף שלך. אני לא יודעת!

ואני חייבת להגיד את זה בקול. אני מרגישה בוגדת, כי אני יודעת שאכפת לך אבל קשה לי לסמוך עליך. שאתה לא כמוהו, פרצוף כזה מכוער.

זה קשה לי עם האשמות שווא. כמה שאני לא רוצה להאמין לחששות של עצמי, להגיד לעצמי שזה לא הגיוני, כי למרות הכל אכפת לך ממני, ושאתה לא כמוהם.

אבל אני יודעת שזה לא נכון, אני יודעת שמשהו אצלך לא בסדר, הלוואי ויכולתי לתקן.

הלוואי והיית יודע כמה הידיים שלי כבדות עכשיו, כמה קשה לי. אבל אני חייבת להתוודות. גם אם לך זה עושה בלאגן בראש עכשיו, לי זה עושה סדר.

ובכן יקירי, אני מצטערת. מצטערת שאני לא אהיה שם להחזיק לך את היד כשהכל יגיע לסוף המר. 

 


באמת שזה טוב לחזור, לפרוק בשבילי, להשתחרר. כמעט ושכחתי כמה אני אוהבת לכתוב.

ואני צריכה לנצל את הזמן, כי אני יודעת שברגע שאהפוך ל'רכוש צה"ל' אני אהיה פה פחות :S

 

גם אם הכל נראה מסובך, אני אוהבת להסתכל על הכוכבים, לנשום את האוויר הזה שאני כל כך אוהבת. והכוכבים, הו הכוכבים. הם קוראים לי :)

החיים האלה יפים, ואני מתכוונת להישאר פה הרבה זמן D:

 

XOXO

נכתב על ידי הזאתי עם הלק הורוד , 27/11/2010 21:25   בקטגוריות איכס, אני לא באמת צריכה את זה, חופר, שחרור קיטור, אופטימי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הגענו לנקודת האל חזור.


ככל הנראה עשיתי טעות אחת, שעליה אגב אני לא מתחרטת.

"מכל מלמדי השכלתי..."

כפי שציינתי בעבר, לכל דבר יש סיבה, אולי אני אפגוש את אהבת חיי יום אחד, ואת הטעויות שעשיתי כאן אני פשוט לא אעשה שוב!

 

זה התחיל ממצב של אופוריה, הוא כולו היה להוט אחרי. אחרי שראה אותי 10 דקות הוא לא יכל שלא להתקשר כבר ביום שאחרי ודיברנו קרוב ל- 5 שעות. אח"כ נפגשנו, הוא נסע המון רק כדי לראות אותי והיה מדהים, ואז הכל הלך לא טוב.

רצנו מידי והוא כנראה הרגיש שהוא לא צריך להתאמץ כי למרות שאני מסרבת לכולם, הסכמתי לצאת איתו. בקיצור, הוא הרגיש שאני בכיס שלו.

אח"כ הוא נעלם שבוע (!) ידעתי שברגע שנדבר אני מעיפה אותו לכל הרוחות, אצלי אין הזדמנות שניה. אבל שמעתי שעבר עליו הרבה, אמנם כעסתי על שלא שיתף אותי אבל יכולתי להבין. אז כן, חרגתי ממנהגיי ונתתי לו הזדמנות שניה, למרות שכבר אז ידעתי שזה אבוד לו כי כבר לא הרגשתי אליו כלום. (אני לא אתחיל לחפור על טראומות פסיכולוגיות שלי מהילדות, ועל זה שקל לי מאוד להתנתק רגשית מאנשים, *קל מידי*)

ובכל זאת, הבנאדם לא התקשר יותר מידי, ולא שלח הודעות ולא כלום, אבל כשדיברנו אז הכל היה 'סבבה'. עסקים כרגיל.

בכל אופן, חשבתי שאחרי שהוא יבוא אלי שבת הכל יהיה טוב, והכל באמת היה מדהים, הוא בנאדם מקסים והתקרבנו מאוד. אבל ברגע שהוא הלך מפה הוא שוב התנתק, כאילו קשה לו להשתמש בפלאפון שלו (או בפייסבוק, אם אתם קטנוניים)

ואז אני מגלה שהוא השתחרר מהבסיס שלו יומיים קודם, יום אחרי שהוא השתחרר... זאת אומרת שהוא היה יום וחצי בבית מבלי לידע אותי, אפילו לא הודעה קטנה.

וכשהוא כבר דיבר איתי, הוא היה חייב ללכת אחרי 5 דקות כי הדודים שלו באו. ואז במקום לחזור אלי מאוחרי יותר (אתמול בערב) הוא לא דיבר איתי עד עכשיו.

אז באמת לא אכפת לי מה הוא עובר, אני לא טיפשה, עקומה, מפגרת או כל דבר אחר שיכול לגרום לי לא להיות רצויה, מבוקשת או דחויה ע"י המין השני.

אני חושבת שאני אינטלגנטית, מספיק כדי לנהל שיחה נורמאלית, והרשו לי להחמיא לעצמי כי כן- לדעתי אני אפילו נראת נחמד.

לכן אני באמת לא חושבת שאני צריכה להתפשר, אם עובר עליו משהו קשה הוא היה יכול לסמס לי... אבל בתכלס, הוא כותב לחברים שלו בפייסבוק שהוא יוצא הערב למועדון... אז בבקשה אל תבוא אלי בקטע של בעיות נפשיות... אם כל כך קשה לך לשתף, אז זה באמת לא נועד לקרות.

אחרי שהוא לא התקשר גם הערב, החלטתי שאין לי כוח לחכות שיתקשר כדי לזרוק אותו (כי יש לי עקרונות, ואצלי זה תמיד הכי ישיר שיש בטלפון או פנים מול פנים, לזרוק מישהו באסמס זה פחדני ועלוב) אז כשהבנתי ששיחת טלפון אני לא אקבל, שלחתי הודעה בה אמרתי שהיה נעים להכיר, ושאם הוא כל כך רצה לסיים עם הקשר הוא פשוט היה צריך להגיד לי שזה נגמר ולא להעלם עד שימאס לי ואני אהיה זו שזורקת אותו.

הוא בתגובה שלח שזאת פשוט אי הבנה, שהוא חייב לדבר איתי, ושהוא יתקשר אבל מאוחר יותר כי כרגע הוא עם אנשים (עניין של חיים ומוות.NOT)  

גם עכשיו אחרי שפאקינג זרקתי אותו באסמס, הוא מנסה לתרץ.. ובכל זאת אני לא עד כדי כך חשובה מספיק כדי שהוא יעזוב לרגע את החברים וירים טלפון.

הבנאדם הזה כל כך לא מכיר אותי, אנשים עפו על טיל בגלל טעויות הרבה יותר קטנות, אם הוא חושב שאני הפטאתית שיושבת ומחכה לחבר המושי מושלם שלה שיתקשר אחרי בילוי מעייף עם החבר'ה, הוא יכול ללכת להזדיין..!

אני ביצ'... ןהוא כבר ל אמעניין אותי, הוא לא עניין אותי לפני פשוט לא היה לי לב לזרוק אותו אחרי מה שקרה לו. היום זה כבר לא משנה.

 

אני יודעת מה אני שווה באמת.

 

ויש לי מטרות בחיים, ואני באמת יודעת שאני לא צריכה להתאמץ יותר מידי, אולי זה ישמע שחצני אבל לא חסרים לי אנשים שהיו רוצים לצאת איתי, אני לא זקוקה לרחמים וטובות.

 

ולא, אני לא משננת שאני שווה וכל החרא הזה כדי להרגיש טוב עם עצמי, אני פשוט עצבנית.

 

ועכשיו הוא נזכר להתקשר.... חה!

 

לילה טוב :)

 

 

נכתב על ידי הזאתי עם הלק הורוד , 26/8/2010 23:09   בקטגוריות איכס, חופר, אהבה ויחסים, אופטימי, שחרור קיטור  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
כינוי:  הזאתי עם הלק הורוד

בת: 32

MSN: 




5,497
הבלוג משוייך לקטגוריות: צבא , 18 עד 21 , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להזאתי עם הלק הורוד אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הזאתי עם הלק הורוד ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)