לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הבלוג המפגר


על איזה חצי של הכוס אתם מסתכלים?


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2010    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
11/2010

Fuck Off


כל כך נמאס לי מאנשים, שחושבים שהם מזיזים לי את התחת..! רמת הצביעות פשוט מבחילה אותי, אני באמת מצטערת שאין לי את היכולת להעמיד פנים שאשכרה אכפת לי מה קורה לכם ולתחת שלכם.

בא לי להעביר מסר לאומה:

כן יצאתי עם האידיוט הזה, ולא, לא מעניין לי ת'תחת שהוא האקס של החברה הטובה שלכם. אז תזדיינו לי מהפייסבוק.

 

אתם יודעים מה מפריע לי? זה לא שהם כותבים לי שזה מפריע להם העובדה שיצאתי איתו, הם פשוט ממשיכים להיות חברים שלי ומתעלמים ממני. אני נשמעת פאתטית, נכון?! אבל זה מציק לי! יש לכם בעיה עם הצורה שלי?? תצדיקו את הקיום האומלל שלכם בעולם הזה ותמחקו אותי או תגידו לי בפנים כמה אתם שונאים אותי, ואת תגידי לי בפנים איך את שונאת אותי מהיום הראשון!

גם את חתיכת  כלומניקית, אין לך את האומץ לבוא אלי ולהגיד לי בפרצוף. מסתתרת מאחורי מילים של ילדה בכיתה ו'. תמשיכי להאריך אותיות, בואי נראה אם זה יעשה אותך חכמה יותר!

ואתה? הפחדן הכי גדול שיש. 

אני אף פעם לא הרגשתי חלק מכם, מהרגע הראשון ידעתי טוב מאוד שהחל מהרגע שבו הכל נגמר אני לא אראה אתכם יותר בחיים.

אבל אתה שעד שלא מזמן אמר לי בכל הזדמנות שאתה אוהב אותי, אין לך את האומץ והכבוד להגיד לי. גם אם זה היה לוקח יותר זמן, זה היה נגמר בסוף! לא בכבוד שלי להיות עם צבוע, שמפחד מהצל של עצמו וחי באשליה שהוא מושי מושלם!

 

האנשים האלה מזיזים לי את התחת, אבל אני ריאלית- ולהגיד "לא אכפת לי מה אנשים חושבים" זה פאקינג בולשיט.

אכפת לי מה אנשים חושבים, בעצם לכולם אכפת אבל לא לכולם יש את היכולת להודות בזה.

אז כן, אני חיה בשביל הרגע הזה, להוכיח לכם את מה שאתם יודעים ממילא- אני הרבה יותר טובה מכם.

 


הפוסט הזה יצא קצת יותר 'כבד' משחשבתי, אבל אני מסתובבת בפייסבוק ונגעלת.

למה לא למחוק אתם שואלים? ובכן, מסתבר שזה דיי אופנתי היום למחוק ת'פייסבוק. אמרתי לאמא לפני הרבה זמן, כמה חודשים, שאני מוחקת את הפייסבוק אבל היא אמרה לי שיש עוד מה להוכיח. לתעד- להעלות- לחנוק- ולמחוק. לצעוק פעם אחת אחרונה HERE I AM ולעוף משם.

שוב, פאתטית? באמת שלא אכפת לי.

 


ואתה, כמה שאני באמת ובתמים מרחמת עליך. אתה, שאתה כמו אחי! 

מרחמת עליך, כי אני תמיד אומרת שהילדים הם המראה של ההורים, וההורים שלך זה לא משהו טוב. איזה כלים הם נתנו לך להמשך הדרך?!

אמא שלך שלא יכולה להגיד לך לא, מפילה את האשמה עלי.

"זבל" ככה קראת לי, ואני מכירה אותך מספיק טוב כדי לדעת שאתה לא צוחק, כי אתה כמוני... ובגלל זה נפגעתי.

אמא שלי לא יחסה לזה חשיבות, אבל אני כן. אולי כי אתה חשוב לי? וכי אני לא אשמה!

אבל אני מבינה עכשיו, שעדיף לי להדחיק את הכל עכשיו. אותך, את האחים שלך ואת אמא שלך. או כן, איך יכולתי לשכוח? ואת אבא שלך.

אני יודעת. אני יודעת שזה רק עניין של זמן לפני שהכל יתפוצץ. שהכל יתלקח.

ואתה תהיה לבד. ואני אצטרך להיות שם בשבילך, אבל אני לא יודעת אם אני אוכל. אולי אני אראה אותו בפרצוף שלך. אני לא יודעת!

ואני חייבת להגיד את זה בקול. אני מרגישה בוגדת, כי אני יודעת שאכפת לך אבל קשה לי לסמוך עליך. שאתה לא כמוהו, פרצוף כזה מכוער.

זה קשה לי עם האשמות שווא. כמה שאני לא רוצה להאמין לחששות של עצמי, להגיד לעצמי שזה לא הגיוני, כי למרות הכל אכפת לך ממני, ושאתה לא כמוהם.

אבל אני יודעת שזה לא נכון, אני יודעת שמשהו אצלך לא בסדר, הלוואי ויכולתי לתקן.

הלוואי והיית יודע כמה הידיים שלי כבדות עכשיו, כמה קשה לי. אבל אני חייבת להתוודות. גם אם לך זה עושה בלאגן בראש עכשיו, לי זה עושה סדר.

ובכן יקירי, אני מצטערת. מצטערת שאני לא אהיה שם להחזיק לך את היד כשהכל יגיע לסוף המר. 

 


באמת שזה טוב לחזור, לפרוק בשבילי, להשתחרר. כמעט ושכחתי כמה אני אוהבת לכתוב.

ואני צריכה לנצל את הזמן, כי אני יודעת שברגע שאהפוך ל'רכוש צה"ל' אני אהיה פה פחות :S

 

גם אם הכל נראה מסובך, אני אוהבת להסתכל על הכוכבים, לנשום את האוויר הזה שאני כל כך אוהבת. והכוכבים, הו הכוכבים. הם קוראים לי :)

החיים האלה יפים, ואני מתכוונת להישאר פה הרבה זמן D:

 

XOXO

נכתב על ידי הזאתי עם הלק הורוד , 27/11/2010 21:25   בקטגוריות איכס, אני לא באמת צריכה את זה, חופר, שחרור קיטור, אופטימי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הלכתי לאיבוד...


המון זמן לא הייתי כאן. איבדתי את הרצון לכתיבה, סתם לשם פריקה ותו לא... אבל כרגיל, תמיד כשיש את הצורך לשתף במשהו שגדול עליך קצת חוזרים למקורות.

 

באמת שאני לא יודעת מאיפה להתחיל, אני כ"כ מבולבלת בזמן האחרון, קרו הרבה דברים. (ובכן, תלוי מאיפה מסתכלים על זה- קרו הרבה דברים ביחס לחיים שלי שדי משעממים ושגרתיים)

בכל אופן, הסיבות העיקרית שלשמם התאגדתי עם עצמי כאן הם המשפחה שלי, הצבא, והמצב החברתי הרעוע.. ואני בהחלט צריכה לעשות סדר בראש.

 

צבא-

אני מתגייסת למסלול שאפתני למדי, צריך להשקיע שם וכל זה. ויש ממני ציפיות. בעוד שאני רואה את עצמי כבחורה שלא יכולה ללמוד 5 דק' ברציפות, ובקיצור- לא העיפרון הכי מחודד בקלמר, שאר האנשים שמקיפים אותי מאמינים בי ב- 100%. הם רואים בי ילדה אינטליגנטית, בוגרת ואחראית. אני מתגייסת עוד מעט, ויש בי את הפחד הנוראי הזה להוכיח בסופו של דבר לכולם שהם טעו, ושאני בדיוק כמו אבא... ואמרתי לאמא פעם- אני יודעת שזה לא הגיוני, אם הייתי 'יורשת' מאבא את הטיפשות זה היה מופיע מגיל צעיר, אבל אני לא יכולה להתכחש לפחד הזה שיום אחד הגנים הדפוקים שלו יגברו עלי, וכולם יבינו שאני לא טובה יותר מהשקרן הזה שהם כל כך שונאים.

כשאנשים מחמיאים לי, אני מסרבת לקבל את המחמאות שלהם. קודם תנו לי להצליח ואז תשבחו אותי. 

 

המצב החברתי-

האמת... זה סיפר מצחיק כזה. זוכרים את הבחורה ההיא שחבר שלה עזב אותה ואז יצא איתי? ובכן יצאנו חודשיים עד שזה נגמר. זה היה לפני הרבה זמן, ונגמר מגעיל. במקום להתמודד עם המעשים שלו (שגרמו לי לזרוק אותו, או זה מה שהוא חשב... בתכלס הייתי עושה זאת בכל מקרה, לא הטיפוס שלי) הוא בכה כמו אידיוט והתחנן. בכל אופן, הוא רצה שנמשיך להיות ידידים, ונשבע לי שהוא יעשה הכל כדי שאני אחזור אליו. תנחשו מה..? סיננתי אותו, ולא החזרתי לו טלפונים והוא קלט את הרמז בסופו של דבר (אחרי שהתחלתי לצאת עם צנחן אחד... או הקנאה!).

בכלאופן, הגועל רפש הטיפש הקטן חזר לחברה שלו שהוא זרק, קצת אחרי שאני זרקתי אותו. הוא לא טרח להגיד לי את זה בפרצוף אי פעם, הוא כנראה התבייש בעובדה שהוא חזר אליה אחרי כל מה ששמעתי עליה מפיו (לא חוכמה לרכל על האקסית ולחזור אליה. big no no) בכל אופן, שמעתי שמועות פה ושם. חוץ מזה שלא היה לו את האומץ להגיד לי את זה בפרצוף, הוא גם חשב שאני סתומה או מבודדת משאר העולם החיצון, כי הוא אסר עליה לרמוז על כך שהם חזרו בפייסבוק. כאילו שזה מה שימנע ממני לגלות.

בקיצור..! אחרי כמה חודשים העכברה הקטנה נשברה וכתבה לו שהיא אוהבת אותו על ה- WALL שלו בפייס. בציניות עשיתי לו לייק. שיבין שאני לא סתומה, תוך התעלמות ממנה. אז היא, שככל הנראה הספיקה לגלות שהוא באמת היה איתי ועוד אי אילו שקרים על איך שהוא עזב אותי לטובתה ואני בכיתי את נפשי החוצה, הרשתה לעצמה להגיב לי על זה משהו סטייל- לא צריכים את הלייקים שלך...

*(וכאן ברצוני להעיר, תלמדי לכתוב, טיפשה!!!! שונאת טיפשים %&*%& לדוגמא: גוף ראשון, יחיד עתיד כותבים עם א' בתחילת הפועל י'מפגרת!!!!! נעל -.-")

ואני כזה, את בטח צוחקת עלי. אני יכולה להעיד על עצמי שאני בחורה שאני יודעת להשיב כמו שצריך (כשצריך) וכו'. אבל לא רציתי להראות דרמתית מידי אז פשוט כתבתי לה שהיא מאוד מצחיקה, ואז כיבדתי אותה בעוד כמה לייקים, סתם כדי לעצבן... בתקווה והיא תגיב על זה ותנסה להשמיץ אותי או משהו כזה ואז תהיה לי את כל הזכות להכנס באמא שלה. אבל הפחדתנית נכנסה בשם המשתמש שלו והגיבה לעצמה "אוהב גם.." רק שכמו מפגרת לא טרחה לוודא שזה יראה כאילו הוא באמת כתב את זה.. זה באמת זלזול באינטליגנציה שלי  XD 

יותר מזה לא רציתי לעשות, כי אני רוצה שהוא לא יכעס עליה ויעזוב אותה אלא ישאר איתה לעולמי- עד. כי מגיע להם האחד לשניה, שיהיו אומללים ביחד.

אני יודעת שהן שונאות אותי, תמיד ידעתי. וקיבלתי את זה באהבה. כי תכלס אין מחמאה יותר גדולה מזו, כשבנות שונאות אותך למרות שלא עשית להן כלום (טוב, אולי לה יש סיבה עכשיו אבל השנאה הייתה שם עוד הרבה לפני) זה פשוט מעיד על כך שהן לא יכולות לחיות עם העובדה שאת יותר טובה מהן!

 

משפחה-

לשם שינוי אני לא מדברת אל המשפחה של אבא, למעשה איתם הכל יציב. אני שונאת אותם, הם לא מעניינים אותי ואני לא אותם. הכל רגיל כזה.

הבלגן העיקרי שלי זה המשפחה של אמא. אני לא יכולה לכתוב על זה בהרחבה, לא עכשיו בכל אופן כי זה הנושא שהכי מכביד עלי בימים האחרונים שזה דורש חפירה יותר מעמיקה...אי אפשר להתייחס לזה כלאחר יד.

אני רק אגיד שפתאום יש תפנית, ודברים מוצגים כעת באור שונה לחלוטין, דברים שחשדתי בהם בעבר פתאום התגלו כהגיוניים בצורה מצמררת. 

יש דברים שהלוואי ולא היו קורים. שומעים על דברים כאלה, זה קורה בכל מקום (לצערי הרב) ואת חושבת איך את היית מגיבה אילו, והנה מגיע היום הזה... ולפתע את לא גיבורה כל כך.  וזה כואב. כל שנותר לי לעשות זה להגן כמו לביאה על האנשים שאני אוהבת. 

אני זקוקה לפריקה חודרנית יותר, זה לא נושא של מה בכך... מקווה שאני אשכיל לעשות זאת בקרוב. ואם לא, אולי זה נועד להישאר בראש שלי וזהו..

נדע רק ברגע שאני ארגיש שאני לא יכולה להכיל יותר, עד אז...

 

חשבתי הרבה זמן לשנות את השם שלי, אבל בסוף החלטתי שלא. אני לא משמיטה שום אות ושום דבר. אני מרגישה שהשם הזה מאפיין אותי הכי טוב. זה שמה של סבתא שלי מצד אחד, אבל מתאים לי מצד שני.  פעם ראשונה אחרי הרבה זמן, שאני שלמה עם השם שלי ומרגישה שהוא מייצג אותי הכי טוב :)

בנוסף, אם כבר מדברים על שמות, אני יודעת שאני מקדימה את המאוחר. אבל אני אקרא לבן שב"ה עתיד להיוולד לי על שמו. כשם שבתי שעתידה להיוולד ב"ה תישא את שם אימי. רק כדי להוקיר אותו, ואת החוב העצום שלי אליו!

 

נכתב על ידי הזאתי עם הלק הורוד , 21/11/2010 22:14   בקטגוריות חופר, צבא, שחרור קיטור  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי:  הזאתי עם הלק הורוד

בת: 32

MSN: 




5,497
הבלוג משוייך לקטגוריות: צבא , 18 עד 21 , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להזאתי עם הלק הורוד אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הזאתי עם הלק הורוד ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)