אז הוא בא אלי, עם כוונה רצינית. הוא רצה להיות איתי באמת, ואני לא רציתי כי הייתי בסרט אחר.
אח"כ הוא חזר לחברה שלו, ולמרות השיחה המדהימה שלנו והפתיחות והכל שנאתי את זה.
ראיתי אותו כבחור שלא יכול להיות לבד, וברגע שהבין שזה חסר סיכוי אצלי, הוא חזר אל החברה שלו.
ועכשיו הוא הוכיח לי שהוא נאמן, והוא אמר שהוא באמת היה מתנהג אחרת אם לא הייתה לו חברה.
ואני מודה, שלמרות שאני מכבדת אותה, לא יכולתי להתכחש למשיכה שלי אליו.
ולמרות שהוא ידע שאני לא אדחה אותו, ושהפעם בניגוד לפעם הקודמת אני כבר ב'ראש אחר' הוא לא נגע בי.
דווקא כשלא רציתי הוא יכל, וכשכן רציתי הוא לא.
וככה יצא שהוא לא נגע בי, בכלל!
וזה פשוט גרם לי לאהוב אותו אפילו יותר, עצם העובדה שבן אדם יכול לכבד אישה בצורה כזאת :)
אני נמשכת אליו, אבל אני לא מאוהבת בו. אני ממש רוצה לדבר איתו עד השעות הקטנות של הליה.
אבל אני לא רוצה להתחיל לבלבל בין הצורך של להיות בקרבת אדם, לאהבה.
כי שניהם אוהבים אחד את השני, אז אני לא חושבת שאני אוכל להיות שלמה עם עצמי במקרה ואפריד ביניהם
אז אני יכולה להתנחם בעובדה שלי ולו יש את הרגעים שלנו, שהיא לעולם לא תדע עליהם. והם רק שלנו, כי רק לו מותר ;)
(חחח ואם הוא יקרא את השורה למעלה, הוא ידע שאני מדברת עליו...)
וכמה שאני מודעת לכך שדברים לא נמשכים לנצח, אני מקווה שזה ימשך כמה שיותר
לילה טוב :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
