החיים שלי

היי,
אני יודעת שמזמן לא כתבתי בבלוג, פשוט מאז הטיול בצפון (קטע קודם) והחזרה לבית הספר לא קרו הרבה דברים מעניינים..
אני מצטערת גם אם בהמשך אני לא יעלה כל יום קטע, פשוט יש לי לימודים רוב הזמן ואני לא תמיד פנויה.

אז נתחיל:

בגלל שאני מדברת טיפה חלש וניראת כל כך עדינה.. אז זה גורם לאנשים לחשוב שאני תמימה מידי, נמאס לי מזה.
אני אתן דוגמא: היום למשל, בגלל ילד תינוק שלא מוכן להתבגר שהחליט לשים לי דבק סלוטייפ על השיער, וחשב שאני לא ידע, כי הוא הדביק על הכיסא ואמר לי להשען אחורה, ידעתי מה הוא עושה אז הוא פיספס. הוא חושב שאני תמימה. כמו שכולם חושבים.
ואולי אני לפעמים נעלבת מהר, אבל לא על כל דבר ויש אנשים שחושבים שאם הם צועקים עלי להיות בשקט או משהו כזה, זה פוגע בי אז הם מיד מתנצלים, לא שזה עניין שמפריע לי אבל אני לא ילדה קטנה , אני לא נעלבת מכל דבר. לכן אני רק תמיד אומרת: "הכל בסדר :)".

נמאס לי שאנשים מתעלמים ממך וממשיכים בשלהם כשמבקשים מהם די או שיפסיקו.
נמאס לי מזה שיש ילדים שחושבים שהם מעל כולם ושהם שולטים בהכל אז הם מרשים לעצמם לרדת על אנשים או להעיר הערות בוטות.
במה זה עוזר להם בחיים? אני אולי נשמעת היום טיפה פסימית, אבל אלה דברים שאני לא יכולה להתעלם מהם.
אולי אני נישמעת גם אנוכית ואגואיסטית, כי אני מדברת על מה שקורה לי, למרות שאני יודעת שיש אנשים יותר מסכנים שעוברים דברים קשים בהרבה ממה שאני עוברת, אבל אני דווקא דיברתי בכללי, לכל אחד מכם, לא רק לי הרי זה קורה, שמרגישים בדידות או בלתי נראים.
כל מי שעובר דברים כאלה או אפילו יותר נוראיים, בעיני הוא גיבור ממש, אם הוא עדיין אופטימי, כי זה ממש אתגר לעבור את כל זה ולכן אני חושבת שמי שעובר דברים כאלה, הוא בן אדם חזק וטוב בתוך תוכו, לא משנה איך הוא מתנהג לאנשים שעושים לו את כל הרוע הזה, בכל אחד יש משהו קטן וטוב. אני בטוחה. אחרי הכל, כולם נולדו תינוקות, ותינוקות לא מזיקים לאף אחד, ולא חושבים על כל הרוע ובכל זאת אולי אני כן תמימה, כולם תמימים בנפשם.
תינוקות נולדים תמימים הרי, אז מה יש בזה חיסרונות ויתרונות.
ויודעים מה?! שימו פס על אנשים ופשוט תחייכו, תעשו מה שטוב לכם ואל תתנו לאנשים להוריד לכם את החיוך.

היום בערב יש מסיבת חגי תשרי, אני הולכת עם חברות, להשתחרר טיפה לא יזיק לי  נקווה שיהיה כיף  

חזרתי מהמסיבה והיא לא הייתה כיפית בכלל ולא רקדו אז זה לא שיחרר וחזרתי מוקדם הביתה. חברות שלי התעלמו ממני לגמרי, אם בכלל צריך לקרוא להן חברות... פשוט הן לא חיכו לי כשקראתי להן, והן ממש התייחסו אלי לא נחמד. אז הן הלכו מהמסיבה לטייל, ואני החלטתי שאלך הביתה כי במילא לא היה להן אכפת ממני ולא היה להן כוח לשאול אם קרה משהו או למה אני רוצה ללכת הביתה. זהו. בבית המשכתי לקרוא כמה טוב להיות פרח קיר והתחברתי לעולם המוזר של צ'ארלי. אני פשוט מתה על זה. 

נ.ב
לאוהבי הספרים:
אני ממש ממליצה על הספר "כמה טוב להיות פרח קיר".
ולמי שלא אוהב לקרוא, יש גם סרט על זה, עם אמה ווטסון מהארי פוטר, לוגן לרמן מפרסי ג'קסון, ועזרא מילר, שחקן יהודי ככל הניראה חחח. 

תהנו ♥





 

היי :) היום נסעתי עם המשפחה לטיול בצפון.

התעוררתי מוקדם והתארגנו ונסענו למיסעדה בצפון. למיסעדה קוראים פורטובלה למי שמכיר.

היה אוכל מדהים! פתאום ראיתי את שלי ממאסטר שף וביקנו להצטלם איתה והיא ממש נחמדה במציאות. 

אחרי שסיימנו את הכל, הלכנו לראש הנקרא ועלינו לרכבל והיה נוף עוצר נשימה ממש עם יופי אקזוטי של חו"ל.

היה ים כחול צלול ויפה, חוף גדול וסירות. זה מושלם.

צילמתי שם מלא תמונות והיה כיף.

אחר כך אכלנו ארטיק ונסענו לכפר דרוזי לטייל בשוק אל כרמל.

היה ממש נחמד וטעמתי פעם ראשונה בקלאווה וזה דווקא ממש טעים. כנאפה זה לא טעים בעיני.

קנינו גם פיתות עם זעתר ונסענו לזכרון יעקב. שם ישבנו בבית קפה ושתיתי מילקשייק. 

היה נחמד מאוד ונהנתי בטירוף!! 

אז.. סיפרתי את הכל בקצרה כי אין לי סוללה בפלאפון כבר ואני כותבת ממנו.. אז מקווה שתגיבו, ומקווה שנהנתם לקרא את הבלוג.


הינה התמונה שאני צילמתי בצפון בראש הנקרא: