אז הבאתי לכם מספר של שירים שאני אוהבת ומקווה שגם אתם, נקווה לשקט בדרום ובכל רחבי הארץ, ובמיוחד בעוטף עזה. תהנו :)

Arctic monkeys You know I'm no good

אני יודעת, במקור זה של איימי ווינהאוס וגם הביצוע שלה מהמם אבל אני יותר מתחברת בטעם שלי לביצוע הזה של ארקטיק מונקיס...

The Beatles- Something

אחד השירים הכי יפים שיש! ביטלס זה מושלם פשוט!

Across The Universe

שני ביצועים הבאתי לכם, אחד, המקורי של הביטלס, השני של פיונה אפל, מצטערת לא ידעתי מה יותר יפה!

טוב ניראלי מספיק, תהנו, חופש נעים למי שבחופש, נקווה לשקט ברחבי הארץ. מידי פעם אולי אעלה לבלוג שירים שונים ונחמדים שירגיעו רוחות. :)

אני לא יודעת למה או מה עובר עלי , אולי אני סתם לפני מחזור מפגר , אולי אני סתם בדיכאון, אולי אנשים שאני אוהבת מאכזבים אותי , או אנשים שאני לא מכירה, אני רוצה לדעת למה אנשים כאן לא ענו לי על השאלות בקטע הקודם, אני הייתי חייבת את העזרה הזאת, גם עכשיו כנראה אני צריכה עזרה אבל למה אני תמיד צריכה להעזר באנשים? אולי אני לא יודעת איך להגיב, מה לומר, אני לא יודעת להיות עם ביטחון עצמי, אני לא יודעת להיפתח לאנשים ולא יודעת איך אני יצליח להתחבר עם ילדים חדשים בכיתה החדשה הזאת, למה חברה שלי צריכה לעבור מהכיתה שיצאנו יחד בה, י3, בגלל ילד שמציק לכולם ופשוט אם לא שמים עליו לא קורה כלום? ניסיתי להסביר לב 1001 דרכים איך לא להתייחס אליו ושהיא בעצם בורחת ונותנת לו לנצח, ואיך שנתקעתי בכיתה כל כך מעצבנת עם ילדים מעצבנים ואיכשהו אני זאתי מבין שתי החברות שאיתי שנותנת צ'אנס לכיתה הזאת ואני מופתעת מעצמי, אני ממש מבואסת , יכול להיות שהחברה אצלנו ממש גרועה ונדפקתי באיזור עם ילדים מטומטמים וחברות לא תומכות או עוזרות , לפחות חלק, איך אני ימצא חברים חדשים פה?! אני שונאת את זה , שונאת את הבית ספר, את הילדים את כולם, אולי אני מדברת מתוך בכי וכעס ואולי אני לא באמת מתכוונת לזה אבל אין לי כוח לכלום .. וכשאנשים לא עונים בבלוג לדברים שאני מבקשת בהם עזרה, זה מוריד עוד יותר, לא יודעת למה אבל בבקשה אנשים תענו לקטע הקודם אני חייבת עזרה. המצב של האזעקות מדכא עוד יותר ואני פוחדת ובאלי לבכות ובבקשה , תעזרו לי. אולי אני צריכה ללמוד לעזור לעצמי כי זה טיפה אולי אנוכי שאני מבקשת עזרה כי בטח יש בבלוג הזה אנשים שזקוקים לעזרה הרבה יותר ממני , אבל איכשהו אני מרגישה צורך לעזרה, אולי כי אני גם אנושית כמוכם, אבל בבקשה תעזרו לי בקטע הקודם וגם בזה אני חייבת. 

עכשיו אני מרגישה הקלה ענקית , להוציא את הכל בבלוג.. תודה למי שעוזר באמת שזה חשוב לי אני מתוסכלת בלעדיי העזרה וקשה לי. בהכל, לימודים, אהבה, חברים והכל, בראש שלי זה נשמע פחות אנוכי.. אוף.. טוב תודה <3

היי.. מזמן לא כתבתי. 

אני מתחילה קודם בסטייה מהנושא שלו רציתי להקדיש את הקטע הזה, אני יתחיל באיך שהחופש שלי ביניתיים, בתחילת החופש המליצו עלי אחת הגננות, בכך שאני טובה עם ילדים ואני מתאימה לעבוד בגנים, אז רק אותי קיבלו מכל בני הנוער האחרים, אבל עבדתי יום אחד בלבד כי מיד אחרי היום שעבדתי החל מבצע צוק איתן ואיפה שאני גרה ועובדת זה לא רחוק מאשקלון ואשדוד וקרוב לקרית מלאכי, כך שספגנו אזעקות לצערי וביטלו לי את העבודה ועד עכשיו אני כבר לא עובדת וזה ממש דיכא אותי כי אני לא יודעת מה לעשות למשל עם הכסף קל היום שעבדתי, אני לא יודעת אם ישלמו לי שכר או שלא ולא נעים לי לדבר עם המעסיקה על הכסף כי זה יוצר מצב כזה שהיא עלולה לחשוב שאני עושה את זה רק בשביל הכסף.. אני לא יודעת מה אני יעשה.. נראה.. אני אוהבת את הגנים ואת הילדים שם אני מחוברת לכל ילד וילדה בכל גיל ומשחקת איתם ובאמת שאני אוהבת את זה. בינתיים אין אזעקות יותר בגלל הפסקות האש הללו, אבל אני לא יודעת מה יהיה אחרי שהן יסתיימו. אני מרחמת על תושבי עוטף עזה שהם באמת חוטפים יותר מכולם לדעתי, גם עם המנהרות. מזמן גם לא רכבתי על סוסים מאז תחילת המבצע, אבל אתמול רכבתי. 

בינתיים משעמם לי בחופש ובקושי נפגשתי עם חברים כי רובם טסו לחו"ל.. בסוכות אני טסה לגרמניה ובחופש הגדול הבא לארה"ב.

אני מחכה כבר שיתנו לי את המעטפה עם מספר הכיתה שאני אהיה בה ואיזו מחנכת או מחנך יהיה לי. אני הכי רוצה אבל לדעת מי יהיה איתי בכיתה , אני מקווה שאני לא ישאר לבד ואתקע בלי חברים. אם כן אני יעבור כיתה למרות שזה יותר קשה לעבור בגלל המגמות.

אז ככה מספיק לחפירות, 

נחזור לנושא המדובר- "תיכון, אהבה ומה שבינייהם"; 

אני עולה לתיכון אם שמתם לב ואני לא אשקר, אני פוחדת, אני פוחדת מהכל, מהמגמות שאם הן לא יהיו בשבילי, מהחברים אם הם יהיו טיתי בכיתה ואיזה חברים חדשים יהיו לי אם בכלל .. אני פוחדת מהמורים החדשים אם הם לא יהיו נחמדים או לא מלמדים טוב, מהמבחנים והחומר לימודי החדש והקשה יותר, מהכל פשוט.. אבל אני מוכנה להתגבר על הפחדים כמובן שאני אצטרך בכל מקרה להתגבר על כל זה. תגידו איך זה תיכון? זה קשה יותר? מפחיד יותר? אולי כיף יותר? 

בתיכון המון אנשים מתאהבים אחד בשני גם ויותר מתבגרים, זה מפחיד אותי גם.. אני לא יודעת למה.. אני יספר לכם משהו, האמת שלא ממש התנסיתי בעניינים רומנטיים למנייהם, אני מתכוונת הדברים הקשורים לאהבה היחידים בחיים שלי, היו רק ביסודי, וזה לא נחשב לדעתי.. זה היה רק ריקוד סלואו, נשיקות בלחי והיה לי חבר בכיתה א שזה ממש לא נחשב חח ולכן אני מגדירה את זה כאילו לא היה לי אף פעם חבר, אף פעם לא התנשקתי בפה, מישהו יכול להגיד לי איך זה? יש לי חברה שיש לה חבר והם ניסו להתנשק והיא אמרה שזה ממש לא כיף כמו שתמיד אומרים אז אני לא יודעת.. מצד שני אולי לא צריך אהבה אפילו בתיכון אלה כשמתבגרים אפילו יותר, אבל ניראה לי שזה אמור להיות איזשהו חלק בתהליך ההתבגרות כך שאני לא יודעת ממש.. אולי תוכלו לייעץ לי בענייני אהבה? תגידו את הדיעות שלכם זאת מדינה חופשית ואני אוהבת לשמוע דיעות של אחרים בין אם זה לרע או בין אם זה לטוב.

זוכרים שסיפרתי על הילד שחיבבתי? שעושה לי לייקים ואני לא וזה קצת פתטי אבל הוא אמר גם מאחורי הגב שלי שהוא היה עושה אותי וזה ממש מגעיל לדעתי כי זה מרגיש שהוא מתייחס רק לגוף? אז זהו שלא קרה לי איתו הרבה.. אבל אולי שנה הבאה אני יצליח לדבר איתו כי השנה ממש פחדתי להוציא אפילו היי ורעדתי כולי כל פעם שהוא פנה אלי והתחמקתי. אני אשמח אם תעזרו לי איך לפנות לבן שאני מחבבת בבקשה מבלי לרעוד או לקפוא ככה. זה ממש מביך. אני הייתי מפודחת כל כך. וגם התנהגתי לא כרגיל בכלל. ממש כמו שבסרטים רואים את הבנות האלה "נמסות" לבנים האלה שהן מחבבות.. זה מפדח אותי כי הוא יכול לשים לב לזה. אני מרגישה שהוא כן חש כלפי משהו אבל אני חושבת שכמו שהוא אמר מאחורי הגב שאני כמו סטוץ יהיה בשבילו אם אני יהיה איתו או משהו. חוץ מזה שנראה לי שאני יקיים יחסי מין רק אחרי החתונה אבל אני אומרת באמת, כמ אני לא אוהבת שנערים ונערות בגילי זורקים את עצמם ככה ומאבדים את הבתולים סתם, כי זה ברור שהרוב לא יתחתנו עם האדם הראשון שיקח את בתולייהם, אני מאמינה באהבה אמיתית וחושבת שצריך לשמור את עצמך לאחד והיחיד שאיתו תחיה עד סוף ימי חייך. אולי אתם חושבים שאני סתם חולמת ותמימה אבל זה האמונה שלי. כמו שלכל אחד יש אמונה שונה. זאת האמונה שלי. :) אני אשמח לשמוע עיצות ותגובות ומקבלת הכל בראש פתוח.