אני כל כך מאושר שנסעתי לירושלים.
כבר שבועיים שאני מנסה לגרור את החברה היחידה שיש לי, שתגרור את שאר החברים לצאת מהמקום הקטן והמעיק הזה לאנשהו, וסוף סוף יש קיבלתי הזדמנות לברוח. ועוד למקום האהוב עלי...
ירושלים נותנת לך תחושה שאתה שווה משהו. בין גזענות לאהבת היסטוריה, משהו במקום הזה מרגש אותי ומושך אותי וגורם לי לא לרצות לעזוב.
הירושלמים נראים לי כל כך מקסימים וקלילים. עושה רושם כאילו עול החיים בעיר הכבדה הזאת כבר טמן וקבר אותם תחתיו עמוק בתוך האדמה, והם צמחו מחדש בתור יצורים מקסימים ושמחים ומגניבים כל כך, למרות היאוש, שסביר להניח שמדגדג להם בעורף.
ואפילו ראיתי את משה רבינו מתהלך לו ליד המסילות של הרכבת הקלה.

הייתי שם עם כמה מהמשפחה שלי, ודוד שלי עשה לנו סיור מודרך בסמטאות ירושלים.
תמיד ריגש אותי אנשים מבוגרים שממשים "סוף סוף" את התשוקה שלהם. ראיתי על הפנים שלו כמה שהוא היה מעדיף לטייל ולספר סיפורים לקבוצות תיירים כל חייו, במקום לחתוך שיערות ולהלחים תלתלים.

#אתמול שברתי שיא במזון חרא. פתחתי את היום אצל ג' עם בורקס. ואז נסעתי לבקר את סבתא שלי, ודודה שלי האכילה אותי ב4 קוראסונים. אחר כך חזרתי הביתה ואכלתי שניצל מעובד, ובלילה אכלתי בורקס תורכי בירושלים. היי 62 קילו.

הערב אני נוסע לעיר רחוקה, לכמה חברים של החברה הטובה שלי. איזה מזל שיש לי אותה.
כנראה שגם ג' וחברה שלו יבואו, אני מקווה. כעסתי עליו מוקדם יותר היום בעיקר כי התחשק לי לכעוס, וגם כי סבלתי אתמול מחוסר לילה.
האמת היא שבדרך כלל אני אוהב את זה שהוא לא מתייחס אלי. להרגיש שהוא כמעט ולא מעוניין בי בכלל... כאילו איבדתי אותו ואז הוא חוזר אלי אוהב, כשיש לו מצב רוח. זה גורם לי לסבל מהנה שכזה... כמעט כמו סקס.

#אני חייב להפסיק עם השניצל הצמחי המעובד הזה בטעם חרא.