והמחשבות בראשה רצות כל הזמן נונ סטופ, מה אומרים ומה יגידו ואיך היא כמובן תגיב. ומה תכתוב ואיך תקרא, ולמה כל זה? משום מה, היא תמיד יודעת את התשובה. ולא בגלל שהתברכה בחוכמה רבה מדי.

*

נוילנד זהו ספר נפלא. מסובך להפליא, קשה לעקוב אבל היא עוקבת והיא אוהבת אותו ובאמת אוהבת. לא כמו שנוטים להגיד כלפי כל דבר חביב שמוצא חן בעייני אנשים, אלא באמת הרגש הנורא והעגמומי הזה- אהבה. זה מה שהיא מרגישה ויש בזה משהו טהור ונפלא. ואפילו שהשמש הכאיבה לה היום בראש, כי כמובן לא שמעה לעצת אחותה הגדולה ולא דחפה לגרונה מים כל היום, ולמרות שהמוכרת ב''סטימצקי'' ענתה לה על שאלה תמימה בתשובה אכזרית ומשפילה, ולמרות שמשרד התעסוקה הוא מוסד מטומטם ביותר שאינו מדייק בפרטים שהוא כותב באינטרנט, ולמרות שהרגישה בודדה למדי היום בעיר, כשהלכה הלוך ושוב בבן יהודה וניסתה להבין מה היא עושה עם עצמה ולמה לא לוותר ולנסוע הביתה- הספר ניחם ובאופן פלא ריפא את המכה לחלוטין. כך שכעת היא בבית והלב ניטרלי לחלוטין. לא כואב לה מדי, ולא שמח לה מדי. אבל לפחות לא כואב- וזה נפלא.

 *

ואתמול כשדיברה עם מכרה והן דנו על מטרת החיים, והיא כתבה שהיא פה כדי לשרוד והציפייה לעתיד טוב יותר מנחמת אותה בכל פעם שההווה לא מקסים לה כל כך, היא חושבת עכשיו שהיא נוטה להגזים בתיאורים המכפישים האלה על מהלך החיים שלה. ושבכל גוש של מרירות בחיים שלה, מסתתר אמנם גוש קטן יותר, שקוף יותר, שצריך ממש לערוך חפירות ארכיאולוגיות כדי למצוא אותו- אבל הוא מסתתר שם והוא קיים וזו כבר מחשבה חיובית להתעורר איתה בבוקר.

את התשובה אני תמיד יודעת