שדה בור

* שאלות לגבי הסדרה עצמה ייענו רק ב-'כן' ו-'לא'. 

בעונה הראשונה של הסדרה שאני רואה עכשיו

ושל החיים שלי

הכל היה גולמי

המלים האמיתיות הביעו את המשמעות האמיתית

אתה אפילו לא היית נבוך

כשאמרת את הדבר הלא נכון בזמן הלא נכון

בלי טיפת וויסות או אינטליגנציה חברתית

לא לגמרי קלטת כמה אתה מוזר

ואת, לא היה לך אכפת כשראו אותך

עם השוונצים בשיער

ואת סיפרת לכולם את כל האמת

עם כל העוצמות

זיין על ההשלכות

כי זה פאקינג כאב

וגם אני

בדיוק אותו דבר.

בעונה השנייה של החיים שלי

ושל הסדרה שאני רואה עכשיו

ההשלכות לחצו מכל הכיוונים

ניסית להחזיק את החלקים ביחד

כמה שזכרת יותר את הפרטים שכחת יותר את המהות

וכמה שהם חיבבו אותך יותר

הניתוק נהיה יותר עמוק

חשבת שאת יודעת מי אשם

לכולם היה מלא איפור

כדי שחס וחלילה לא יגלו את האמת

ואני כיסיתי שכבה אחר שכבה

המתח לא סוחף כמו פעם

בוא'נה, אף אחד לא מתנהג ככה במציאות

שקוף שזה תסריט

ומאיפה לעזאזל השגת כזה קרם שיער מושלם?!

רציני, אני צריכה לקנות בדיוק כזה.

בעונה השלישית

הכל מתחיל להתחבר בחזרה

אתה מזמן הפכת לדבר אחר כבר

לאף אחד כבר לא אכפת שזה תסריט

אם הכל דופק בדיוק על השנייה

לא עוד צלקות על הפנים

השתנית וזה בסדר

הדברים האמיתיים נאמרים שוב

אבל בהרבה יותר מלוטש

במרווחים קבועים מראש

עם תגובות מווסתות

ומלא אינטליגנציה חברתית

מדי פעם זה משפריץ לך החוצה

אבל כבר התרגלנו

ואוהבים אותי למרות זאת

אבל עדיין רואים עליי

דברים שלא ראיתי בעצמי.

עוד לא צפיתי בעונה הרביעית

אבל פאק איט,

לא אכפת לי כבר, חוץ מבקשה אחת

אם את חוזרת

בבקשה תוותרי על הקרם של השיער

שלחי לי אותו בדואר

ואני אשמור במגירה

רק לכנסים מקצועיים

נשבעת

קלייר J.

זו מלחמה ולא אכחיש

רציתי לנצח

יותר מכל דבר אחר

ומול גודלך לא האמנתי

שבכלל זה ייתכן

שאת תמותי באמת.

זה קטע מ-2013 שמצאתי בטיוטות. לא מפתיע אותי שלמרות שהבלוג הזה כבר היה קיים אז, לא העליתי בדעתי להעלות אותו. אני חושבת שאני יכולה לראות בו היום עומקים שלא ראיתי אז, בגיל 18...