סילבר עם וויגינס. יותר גדול מהאקים? לברון? מי יודע בכלל? (Getty Images)
1 פרספקטיבה. ב-1984,
כשנבחרו מייקל ג'ורדן, האקים אולאג'ואן, ג'ון סטוקטון וצ'ארלס בארקלי בדראפט,
האינטרנט עוד היה עניין פנימי של אוניברסיטאות בארצות הברית. ב-1996, כשנבחרו קובי
בראיינט, סטיב נאש, אלן אייברסון וריי אלן, עדיין לא יכולנו לחפש שום דבר גוגל.
ב-2003, כשנבחרו לברון ג'יימס, דוויין ווייד, כרמלו אנתוני וכריס בוש, מארק
צוקרברג עוד לא המציא את פייסבוק. ב-2014, כשנבחרו אנדרו וויגינס, ג'בארי פארקר,
ג'ואל אמביד וברונו קאבוקלו, כבר לא מחכים עד שהדראפט ייגמר ומתחילים לנתח האם
החמישייה הראשונה של 2014 טובה יותר או פחות מהחמישיות הראשונות בדראפטים הגדולים
בהיסטוריה.
מן הסתם, אין מה לבוא לטענות לכלי התקשורת שעושים זאת. כשיש ביקוש, יש
היצע. רק שכל פרשן לוקח בחשבון את האפשרות שבעוד מספר שנים יסתכלו עליו ויצחקו על
הניתוחים והציונים שלו.
קחו לדוגמה את צ'אד פורד, ללא ספק אדם משכיל, בונה מודלים סטטיסטיים
לניתוח, מבלה שעות לא הגיוניות שנה שלמה בצפייה בקלטות. ובסוף? לכו לניתוח שלו על דראפט
2003. כן, כן, הפייבוריט שלו דארקו מיליצ'יץ' נחשב בעיניו לגבוה הכי טוב באותו מחזור,
ורבים זוכרים אותו כאדם שאחראי ל"יורו-הייפ" (ההתלהבות המופרזת מכל דבר
אירופי) ושאחראי להריגתו של ה"יורו-הייפ", בו זמנית. אבל הוא גם העניק
ציון A לאורלנדו שבחרה במקום ה-15 את ריס גיינס (605
דקות NBA בקריירה) וציון C+ לניו אורלינס שבחרה במקום
ה-18 את "פי.ג'יי בראון לעניים", כהגדרתו, דייויד ווסט. פילדלפיה, שלקחה
במקום ה-51 את קייל "לא מסוגל ליצור לעצמו זריקה או לנסות לשמור" קורבר,
קיבלה ממנו C-, בעוד ניו ג'רזי, שוויתרה על קורבר אבל
הרימה את זוראן "זה כמו לבחור שלושה שחקנים יחד" פלאניניץ', זכתה לציון A-, וזכתה בשחקן שישחק 148 פעמים בליגה הטובה
בעולם לפני קאמבק לאירופה.
אז מותר לנתח ומותר לבדוק ומותר לשער, כמובן. אבל לעשות עכשיו השוואה
בין חמישה שחקנים שחלקם כבר בדרך להיכל התהילה לבין חמישה שעוד לא לבשו מדים של
קבוצת NBA, זה איך לומר, קצת מוקדם. בואו נדבר עוד 10
שנים, 20 שנה, 30 שנה. אז נדע אם ג'ואל אמביד סיים את הקריירה כמו אולאג'ואן או
כמו סם בואי, אם דריו שאריץ' התפתח לכפיל של זארקו צ'ברקאפה או של דירק נוביצקי.
בינתיים, כל הציונים והניתוחים טובים בעיקר כדי שעוד כמה שנים נוכל לצחוק עליהם,
או להתפעל מהם.
ריס גיינס. "יתאים בצורה מושלמת לשיטה של דוק ריברס באורלנדו". לא? (Getty Images)
2 בתפקיד הדלוריאן. העונה הקרובה תביא אותנו לשנת 2015, המוכרת לרבים מאיתנו כשנה בה
מתרחשת עלילת הסרט "בחזרה לעתיד 2" (אם כי התאריך המדויק שם חל רק
באוקטובר הבא), ויש לנו כבר שחקן מודרני לגלם את הנבל היודע מראש את כל התוצאות של
ארועי הספורט – אדריאן וויינרובסקי, הכתב הנהדר של אתר "יאהו". מי שעוקב
אחריו בטוויטר, ויש כמה מאות אלפים כאלה, קיבלו כמעט תמיד את המידע בין 5 ל-10
דקות לפני שהבחירה עצמה בוצעה, מה ש(א) מראה עד כמה Woj מרושת ברמות בלתי אפשריות
ו(ב) קצת הורס את הכיף וההמתנה. כשאדם סילבר עולה לפודיום, רוב אוהדי ה-NBA שמתעניינים בדראפט כבר יודעים מה הוא יגיד. זה
מדהים, וזה די מבאס.
אבל היה באג אחד במכונה. כפי שתיאר אותו הכתב ג'ייק פארובסקי לפני
הבחירה העשירית: "אני יושב מאחורי ווג'. ווג' חסר מושג לגבי מי הם יקחו עכשיו.
כן, הסיקסרס משוגעים עד כדי כך".
3 כמו דשא צומח. לפילדלפיה
כנראה לא הספיקה הבושה של העונה האחרונה, והם ממשיכים להגדיר מחדש את המונח
"בנייה איטית". בשנתיים האחרונות היו להם ארבע בחירות טופ-12, ורק אחת
מתוכן פתחה/תפתח את עונת הרוקי שלה בזמן.
כאשר מייקל קרטר וויליאמס, דריו שאריץ', נרלנס נואל וג'ואל אמביד
ישחקו יחד ויהיו בריאים, לפילי יכולה להיות קבוצה מפחידה. רק שבינתיים המנייה הבטוחה
היחידה כאן היא MCW, וגם הוא קיבל בעונה
שעברה את תואר רוקי העונה יותר כברירת מחדל מאשר בזכות תרומה עצומה לבניית קבוצה
מנצחת. נרלנס יעשה עונת רוקי רק עכשיו, אמביד יתחיל אותה במקרה הטוב בדצמבר,
שאריץ' אולי ינסה לצאת מהחוזה שלו באנאדולו אפס בקיץ 2015. סם הינקי החריב עד יסוד
את העולם הישן בפילי, ויכול להיות שהתוכנית שלו עוד תעבוד, אבל בינתיים נראה יותר
כאילו הסיקסרס מכוונים לבחירה גבוהה גם ב-2015.
שבאז נייפיר. סוף סיבוב ראשון לאלוף מכללות, נראה דראפט לא רע
4 מציאות מאוחרות. על הבחירות הבכירות של 2003 לעומת 2014 עוד ידובר בעתיד, אבל האיכות
של הדראפט הזה נמדדה בעיקר בשמות שנבחרו בו בין המקומות ה-21 ל-30. מיאמי השיגה
רכז אלוף מכללות בדמותו של שבאז נייפיר ש"אולי יעזור ללברון להישאר" (אני
בספק גדול אם זה מה שהכריע את הכף, אגב), סן אנטוניו האלופה השיגה את קייל אנדרסון
שנחשב בעבר לכישרון לוטרי והושווה עוד לפני הדראפט לבוריס דיאו, יוטה השיגה קלעי
מצוין כמו רודני הוד, אוקלהומה סיטי הניחה את ידיה על מיץ' מקגארי, לוחם שלפני
פציעה בגב והסתבכות במריחואנה נראה בדרך להיות שחקן פנים דומיננטי במכללות. כשזה
מה שמגיע בעשירייה השלישית, מריחים שבאמת מדובר בדראפט מיוחד.
5 סילבר סקרין. והיה מנצח אחד, ברור לכולם, שיישאר כזה גם בניתוחים העתידיים של
דראפט 2014: הקומישנר, שהפעם השיח סביבו לא התרכז בכמות שריקות הבוז שקיבל. בפעם
השנייה בתוך חודשיים, אדם סילבר לקח סיטואציה עגומה והפך אותה ב-180 מעלות כדי
להוציא ממנה, ומעצמו, את המיטב.
כשדונלד סטרלינג הטיל צל כבד על הליגה בגלל התבטאויות גזעניות, הוא
בעט אותו החוצה לקול מצהלות האוהדים, השחקנים והבעלים. כשאייזיה אוסטין, שחקן שלא
היה אמור להותיר חותם על הדראפט הזה, נאלץ לפרוש מכדורסל בגלל "תסמונת
מארפן", מחלה נדירה שפגעה בעינו, סילבר הפך אותו לאייקון וגרם לאוהדים להזיל
דמעות של התרגשות. וברגע ששני אנשים שלא ישחקו כדורסל בשאר חייהם משאירים את
התמונה שרבים יזכרו יותר מכל מאחד הדראפטים שמוגדרים כגדולים בהיסטוריה – אתם
יודעים שאדם סילבר עושה משהו נכון.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
