קרב 10 - בלוג הספורט של נענע10

סמי זליקסון

כבר 4 שנים לברון ג'יימס מנהל את המזרח. מאז שעבר למיאמי, השתמש לברון בשאר קבוצות המזרח כסולם שלו בדרך לקרב על גביע לארי אובראיין, ועכשיו, כשחזר לקליבלנד והצטרף לחבורה שרובה המכריע לא יודע איך בכלל נראה כדורסל במאי, אלה הקבוצות שאמורות להציב בריקדות.

אוקיי, הבנו שג'ואקים יודע לשמור. אפשר גם קצת התקפה העונה?

* כתבה 1 בפרויקט: האם הליגה גזענית?

שיקגו בולס: לא על הרוז לבדו

אחרי 4 שנים עתירות פציעות וחיסורים, הבינו סוף סוף בשיקאגו שההגנה של תום ת'יבודו תהיה טובה תמיד, לא משנה מי ממלא את הגופיות על המגרש. עוד עונה בה ההגנה הייתה הטובה בליגה, וההתקפה בהעדרו של רוז שסחב רק 10 משחקים הייתה הגרועה בליגה (כשדי.ג'יי אוגוסטין מוביל את הקלעים שלה עם 14.9 נקודות עצובות), היתה יותר מדי בשביל גאר פורמן ואנשיו. הבולס נראו סחוטים לחלוטין בסדרה מול וושינגטון, ולמרות שהיו המדורגים הבכירים יותר, אף אחד לא הופתע כאשר השוורים לא הצליחו לייצר נקודות ולעמוד בקצב הגבוה של הוויזארדס, בדרך להדחה בסיבוב הראשון.

ההארה הראשונה של הבולס היתה שלשים את כל האסימונים ההתקפים על בריאותו הרופפת של רוז, זו לא בהכרח הגישה הכי חכמה. תכנית א', לפחות למראית עין, היתה כרמלו אנתוני. בפועל מלו נשאר בניו יורק, מה שפינה יחד עם השחרור של קרלוס בוזר מקום להחתמתם של פאו גאסול וניקולה מירוטיץ'. יחד עם ההחתמה של ארון ברוקס והטרייד בערב הדראפט שהביא את דאג מקדרמוט, לבולס יש לא מעט שחקנים שיכולים להניע את ההתקפה חסרת ההשראה משנים עברו.

כל אלה יצטרפו לג'ואקים נואה (שחקן ההגנה של השנה), סוס העבודה ג'ימי באטלר והאנרג'ייזר מהספסל טאג' גיבסון בסיאנס אינטנסיבי, בתקווה שהחיים יחזרו לברכיים של רוז. חולית נואה-פאו-גיבסון יכולה לתת פייט לכל קו קדמי בליגה, ואמורה לפגוע בנקודת התורפה של חבורת לברון. רוז בריא (MVP עונת 2010/11, למי ששכח) הוא שחקן שקשה מאוד לעצור, ולצד קלעים שמרווחים את המשחק ושני גבוהים עם יכולת מסירה עילאית כמו שיש לו השנה, הדרך לצבע צפויה להיות פרוצה פעם אחרי פעם בשבילו.

ת'יבודו כבר הראה בעבר שהוא יכול להפיק 110 אחוזים מכל חבורת שחקנים שיקבל, אבל עם רוז בריא העניינים אמורים להיות קלים בהרבה, דבר שת'יבס לא יתנגד לו בכלל. השוורים, שנוטים להגיע לפלייאוף לפחות עם שלושה שחקני מפתח חבולים, יקוו לקצת מזל גם בתחום הזה, ובלי בית חולים שדה שכזה, הם אמורים להיות האופוזיציה העיקשת ביותר ללברון.

לא רק השם חזר לשארלוט, גם הבאזז

שארלוט הורנטס: הקץ לבובקאטס

 
החבורה של MJ היתה מההפתעות היותר נעימות של המזרח בעונה שעברה. ביג אל ג'פרסון (21.8 נקודות, 10.8 ריבאונדים) נראה כמו מבוגר אחראי לראשונה בקריירה שלו, והוביל את שארלוט יחד עם קמבה ווקר (17.7 נקודות, 6.1 אסיסטים ו-4.7 ריבאונדים) לפלייאוף שני בתולדות המועדון.

לברון דילג מעל הבובקאטס דאז די בקלילות עם סוויפ בסיבוב הראשון של הפלייאוף, אלא שמאז נעשו כמה דברים במשכנו של מייקל ג'ורדן בתקווה להשיג ניצחון פלייאוף ראשון, ויותר מכך, בתולדות הפרנצ'ייז. למרות שאיבדו את ג'וש מקרוברטס למיאמי ולא הצליחו להחתים את גורדון הייוורד שהיה הבחירה הראשונה שלהם בפרי אייג'נסי, יצאו מורווחים בשארלוט כשהתברר שאפשר להביא את לאנס סטיבנסון בחצי מהמחיר של הייוורד.

מעבר לזה שסטיבנסון מביא ללברון את הסעיף בשלל דרכים ביזאריות, מדובר בפליימייקר שייתן לשארלוט את מימד היצירתיות בכנפיים שדי חסר לה בשנה שעברה. אם כל זה לא מספיק, הרי שהטריו של סטיבנסון-מייקל קיד גילכריסט-קמבה הוא יחידה הגנתית מובחרת שתעשה את המוות לכל חוליית גארדים ותשדרג את ההגנה המעולה גם ככה (4 בליגה בעונה החולפת) של סטיב קליפורד את פטריק יואינג.

קודי זלר בשנתו השניה הוא האופציה הקרובה ביותר למקבוב העוזב, ויחפש להצדיק את ההייפ שהיה סביבו במכללות כשהיה מועמד לבחירה הראשונה בדראפט 2013. נואה וונלה, יורשו באוניברסיטת אינדיאנה, יצטרף אליו אחרי שנגנב בבחירה התשיעית בדראפט האחרון. לוונלה יש גוף (2.09/109) וסט כישורים של פאוור פורוורד אולד סקול בסגנון דייויד ווסט, והוא רק בן 19, כך שהפוטנציאל שלו בשמיים.

פי ג'יי היירסטון וג'ראלד הנדרסון יתנו עוד כוח אש מהספסל, שמורכב משילוב מעניין של בחירות לוטרי שנבחרו גבוה מדי (ביומבו ומרווין וויליאמס), עודף משקל (מקסיל וגארי ניל), החתמות לא ברורות ביותר מדי כסף (אקס גליל בראיין רוברטס ושוב, מרווין וויליאמס) ומכה נשים וגברים (ג'ף טיילור, שהושעה מיידית מהסגל).

מה נעשה ב-48 מיליון? מה שעשינו בשנה שעברה. קייל לאורי

טורונטו ראפטורס: לאורי נלך

בשנה שעברה הראפטורס היו הכוח העולה של המזרח החלש, הציגו את ההגנה השביעית בטיבה בליגה, ואחרי שנים שחונות הגיעו עד למקום השלישי במזרח, רק כדי להפסיד לוותיקי ברוקלין בסיבוב הראשון למרות יתרון הביתיות.

מי שאחראי לשינוי בטורונטו הוא המנג'ר המוערך מסאיי יוג'ירי, שממשיך לשפר את הדינוזאורים הקנדים בהתמדה. קייל לאורי (17.9 נק', 7.4 אס', 4.7 ריבאונדים וחטיפה וחצי) היה ברשימת הקניות של חצי ליגה בערך, אבל יוג'ירי הצליח להשאיר אותו בחוזה סולידי של 48 מיליון ל-4 עונות. לא עניין של מה בכך בהתחשב בכך שלאורי הוא היחיד, מבין הרכזים שחוזיהם הוארכו בקיץ, שרגלו דרכה על הפרקט במאי.

גריביס וואסקס, חברו לקו האחורי, חתם לשנתיים נוספות תמורת 13 מיליון מצחיקים. ג'ון סלמונס הועבר בתמורה ללו וויליאמס ומלך החסימות של הליגה הספרדית "בבה" נוגיירה הברזילאי (שיחבור לבן ארצו, ברונו קבוקלו המסקרן, בחירה 19 בדראפט האחרון), וגרג סטימסמה הוחתם כדי לתת עוד קצת סייז בצבע.

בהתחשב בכך שלרשותו של יוג'ירי עומדים לא פחות מ-31 מיליון דולר בחוזים שיסתיימו הקיץ (קחו אוויר: פילדס, ג'ונסון, הייז, וויליאמס, האנסברו והמילטון), אפשר להניח שהוא עוד לא אמר את המילה האחרונה. דמאר דרוזן קפץ בשנה האחרונה מ-18 נקודות למשחק לכמעט 23. יונאס ואלנצ'ונאס (11.3 ו-8.8) המשיך בקו ההתקדמות שלו, נתן ממוצע של כמעט דאבל דאבל בסדרה מול ברוקלין, ואף הוביל את ליטא לחצי גמר גביע העולם בקיץ.

יחד עם טרנס רוס, שנתן קפיצה של כמעט 5 נקודות למשחק בעונה החולפת (11 נקודות, 39.5% לשלוש), פטריק פאטרסון ואמיר ג'ונסון/פאוור פורוורד שיובא בטרייד, הראפטורס הצעירים (צ'אק הייז המלך הוא היחיד בסגל מעל גיל 30) צפויים להיות קוץ בתחת של כל קבוצה בליגה.

דוגמה אחת ממה שוול וביל מסוגלים לעשות יחד

וושינגטון וויזארדס: קיר ביל

אחרי שלוש שנים קשות וחוזה מקסימום אחד, הצליח ג'ון וול להוביל את הוויזארדס לפלייאוף לראשונה מאז 2008, שם הצליחה החבורה מעיר הבירה להדיח את שיקגו, לפני שפיק ברכיים של וול וחבריו נתן לאינדיאנה המפורקת את הניצחון בסיבוב השני.

על אף שהבחירה השלישית בדראפט 2013 התבזבזה על אוטו פורטר, שקלע 78 נקודות בכל העונה, הצליח רנדי וויטמן להוציא מהחמישיה האיכותית שלו 78 נקודות למשחק. וול נתן עונה בהתאם לשכרו (19.3 נקודות, 8.8 אסיסטים, 4.1 ריבאונדים ו-1.8 חטיפות) וקפץ מ-25 ל-36 אחוזים מחוץ לקשת. בראדלי ביל היה נפלא עם 17 למשחק ו-40% לשלוש, ואף הוביל את קלעי קבוצתו בפלייאוף.

הצמד הצעיר והאקספלוסיבי הזה (וול בן 24, ביל 21) אמור להמשיך להכתיב את סגנון המשחק המהנה של קבוצתם, אם כי ישנן כמה בעיות פוטנציאליות בדרך. ראשית, טרבור אריזה האנרגטי עזב ליוסטון והוחלף על ידי פול פירס, חבר עתידי בהיכל התהילה ואחלה מנטור לביל, אבל גם לא בדיוק השחקן האידיאלי למשחק מהיר. ננה (14 נקודות, 5.5 ריבאונדים ו-3 אסיסטים למשחק) הוא סימן שאלה מהלך בכל מה שקשור ליכולת שלו להישאר בריא ושלם לאורך עונה שלמה, וגורטאט (13.2, 9.5 ריבאונדים וחסימה וחצי) קיבל חוזה עצום של 60 מיליון ל-5 שנים וינסה לא ליפול לתבנית ה"גבוה-נותן-עונת-חוזה-וזהו".

בהנחה וכל האלמנטים המפוקפקים האלה נשארים תחת שליטה, מעט מאוד קבוצות יכולות לעמוד בקצב של הוויזארדס. וול את ביל יכולים להיות מהצמדים המובילים של הליגה לפחות עד סוף העשור הנוכחי. גורטאט את ננה, יחד עם דוואן בלייר וקריס האמפריז שהגיעו בקיץ, מרכיבים חולית גבוהים מהקשוחות בנמצא. אנדרה מילר עולה נהדר מהספסל וקידם לאין שעור את ניהול המשחק הבעייתי של וול, ומרטל וובסטר וטרבור בוקר הם כוח עבודה יעיל למדי לדקות בהן החמישיה צריכה לתפוס קצת דלק מטוסים על הספסל.

במלחמות הציטוטים של תחילת מחנות האימונים הצהיר בראדלי ביל שהקו האחורי של הוויזארדס הוא "הטוב בליגה", מה שגרם לדיון וייטרס להצהיר בתגובה שהוא וקיירי הם המובילים בעניין הזה. יהיה מעניין לראות לאן זה יתפתח, ואם יצליחו בוושינגטון להפריע ללברון ושות'.

הנה, פרוחורוב, קח שלוש דקות להנות ממה שהכסף שלך עשה בשנה שעברה

ברוקלין נטס: טיפול הולינסטי

די בטוח שמיכאיל פרוחורוב לא מאזן לדג נחש בזמנו הפנוי, אבל אפשר להניח שהוא יכול להזדהות לא מעט עם השורה "והופ, הגעת לשלב הכאפה המצלצלת". זה קרה לו במאי האחרון, אחרי שהווטרנים שבשבילם משכנו בברוקלין את כל מה שהיה ויהיה להם בערך הפסידו לו את הסדרה מול מיאמי, עם תצוגות חוסר קור רוח מרשימות במאני טיים. מהטריו של גארנט-פירס-ג'ונסון נשארו בעיקר 35 מיליון דולר שהראשון והאחרון אמורים לקבל השנה, כשפירס כבר נדד לבירת המדינה.

דרן וויליאמס מגיע אחרי עונתו החלשה ביותר שלו מאז היה רוקי ביוטה (14.3 נקודות ו-6 אסיסטים), שתובלה בלא מעט פרצופים, תלונות וכמובן גם 18 משחקים שהחסיר. ברוק לופס, מצידו, סבל בפעם השניה תוך 3 שנים פציעה מסיימת עונה וסחב רק 17 משחקים. הסיפורים על הימים בהם השניים יהיו בריאים בו זמנית הפכו ל"כשתגדל לא יהיה צבא" של ילדי ברוקלין, בעיה לא קטנה בהתחשב בכך שהשניים עולים לביליונר הרוסי כמו צבא של מדינה קטנה - 35.5 מיליון בעונה הקרובה.

אז מה אמור לשנות את המצב? ובכן, למרות שלא אידיאלי להריץ מאמן שלישי בשלוש שנים, עושה רושם שהפעם פגעו בברוקלין בול עם ליונל הולינס. כאחד המאמנים המוערכים בליגה, ו-וואחד אובר אצ'יבר, ינסה הולינס לתת לברוקלין את הכלים לעשות את קפיצת המדרגה בדומה למה שעשה בממפיס. שם, למי ששכח, הוא לקח קבוצה שמעולם לא ניצחה משחק פלייאוף, והפך אותה לחבורת חיות רעות שאף אחד לא רוצה להיתקל בה בפוסט סיזן.

אחרי שיסיים להתפלל לעילוי בריאותם של צמד הכוכבים שלו, ינסה הולינס, האיש ששיקם את זאק רנדולף ועזר למארק גאסול להפוך לאחד מבכירי הסנטרים בליגה, לקדם את אלוף העולם הטרי מייסון פלאמלי (7.4 נקודות ו-4.4 ריבאונדים) לתפוקה באיזור הדאבל דאבל, על חשבון הדקות של גארנט הדועך. הרביעיה הזאת, בתוספת קירילנקו (גם הוא לא בדיוק סמל הבריאות בשנים האחרונות), ג'ארט ג'ק שיקווה לשחזר את ימיו בגולדן סטייט אחרי שנה קשה, גאנר אירופאי תורן מהספסל (טלטוביץ'/ בוגדנוביץ'/ קראסב) ואדי הדלק האחרונים של KG במה שאמורה להיות עונתו האחרונה, היא מספיק חומר בשביל הולינס. רק שישארו בריאים.