קרב 10 - בלוג הספורט של נענע10

סמי זליקסון

 

איש צעיר מאוד ובקרוב גם עשיר מאוד. אירווינג (רויטרס)

קיירי אירווינג, רכז בן 22, קליבלנד: 5 שנים, 90 מיליון דולר (כל החוזים החל מקיץ 2015)

החוזה של קיירי הוא דוגמא קלאסית ל"למה ה-NBA היא הליגה עם ממוצע השכר לשחקן הכי גבוה בספורט קבוצתי מקצועני". החוזה שעליו חתם שחקן מוכשר, אבל כזה שרגלו לא התקרבה עוד לפלייאוף במזרח החלש, שווה יותר כסף מובטח מזה של כריסטיאנו רונאלדו למשל (אם כי השכר לעונה של הפורטוגלי גבוה יותר), וזה עוד עם הגבלות נוקשות על גובה החוזים בליגה.

* כתבה 1 בפרויקט פתיחת העונה: האם הליגה גזענית?

* כתבה 2: מי יפריע ללברון ג'יימס לנהל את המזרח?

הקאבס עוד ניסו לעשות קצת שרירים מול קיירי, כנראה מתוך המחשבה העתידית על שלושה חוזי מקסימום שבדרך (לברון ולאב), אבל בסוף גילברט ובלאט נתנו לו את הכסף בשנייה הראשונה שיכלו. הרעיון שהכישרון הנהדר של קיירי (20.7 נקודות לערב בקריירה הקצרה שלו), ללא עומס המנהיגות (דבר בו הוא הוכיח שעדיין יש לו דרך ארוכה לעבור) וניהול המשחק (לברון ולאב יטפלו בזה, קיירי יתפנה לייצור נקודות שבא לו הרבה יותר בטבעיות) יתפוצץ השנה לאיזור ה-23-25 למשחק וישחרר את התקפת הקאבס במקרה של תקיעה – קסם להם.

האם קיירי באמת שווה כל כך הרבה כסף? מבחן הטבעות יקבע בסופו של דבר. בימי שלטון מיאמי גם החוזה של כריס בוש נחשב למוגזם, אבל בהתחשב בעובדה שבוש הוציא את מיאמי מכמה מצבים לא נעימים בדרך לשתי טבעות, יש לי הרגשה שמיקי אריסון לא ממש מתגעגע לכסף שלו.

אריק בלדסו, רכז בן 24, פניקס: 5 שנים, 70 מיליון דולר

כל מי שראה את הסרט המצוין "תודה שעישנתם" הבין את ההיגיון היחסי מאחורי 70 מיליון הדולר שבלדסו קיבל אחרי קיץ של משא ומתן ממושך. לכל מי שלא ראה, זה ההסבר בקצרה: ארון אקהרט, לוביסט ממולח של תעשיית הטבק, מנהל מו"מ על הכנסת הסיגריות לסרטים עכשוויים עם רוב לאו, מגה סוכן הוליוודי. הסוכן מוסר את הצעתו ללוביסט: 10 מיליון על העישון של בראד פיט, 25 אם קת'רין זטה ג'ונס מצטרפת. "על מה ה-5 הנוספים?" שואל אקהרט, ולאו מחייך ועונה לו "סינרגיה".

ברמת ההיגיון הבריא, לתת חוזה כזה בסדר גודל כזה לשוטינג גארד נמוך – עם היסטוריה של פציעות ושעד העונה האחרונה בכלל לא עבר את ממוצע 8.5 הנקודות ובכללי נראה כמו עוד שחקן שג'ון קליפארי שחרר למקצוענים מוקדם מדי – זהו אקט שנעשה בגילופין/אי שפיות זמנית. אלא ששיתוף הפעולה שלו עם גוראן דראגיץ', אותה סינרגיה מדוברת, יחד עם קצת פיצוי יתר של הבעלים רוברט סארבר (שהודה הקיץ שהוא מתחרט עד היום על שלא נתן לג'ו ג'ונסון את הכסף שדרש בזמנו), ומיצוי אותו פוטנציאל חמקמק עם 17.7 נקודות, 5.5 אסיסטים, 4.7 ריבאונדים וחטיפה וחצי, סידרו את משפחת בלדסו לשנים הקרובות.

לא מעט סימני שאלה יש בקשר להשקעה הזאת. האם בריאותו של בלדסו, שגרמה לו לפספס 87 משחקים ב-3 השנים האחרונות ולהתעקש על חוזה גדול השנה בלי המתנה של שנה עד שיהפוך לשחקן חופשי לגמרי, תבגוד בו שוב? האם ייקח צעד אחורה למימדיו בימי הקליפרס, או שסתם יפסיק להתאמץ כל כך אחרי ה"פיי-דיי" הגדול? אליבא דפניקס, כל אלה שווים את הניצוצות שהחיכוך בין בלדסו ודראגיץ' מפיק. ואם גם יזה יכשל, לפחות אף אחד לא יוכל לטעון שהם לא ניסו.

קייל לאורי, רכז בן 29, טורונטו: 4 שנים, 48 מיליון דולר

באופן משעשע למדי – אם כי אותו משעשע כנראה קצת פחות – לאורי איבד שתי הזדמנויות לשחק עם לברון. כשפג חוזה הרוקי שלו ב-2009, קליבלנד הציעה לו הצעה שביוסטון מיהרו להשוות, ובקיץ האחרון מיאמי, אז עוד עם לברון בשורותיה, התעניינה אף היא ברכז הקשוח מווילאנובה. בסופו של דבר מסאי יוג'ירי תיגמל אותו על עונה מצוינת (17.9, 7.4 אסיסטים ו-4.7 ריבאונדים), בה הוביל את הראפטורס למקום השלישי במזרח עם 48 מיליון דולר ל-3 השנים הקרובות. הפעם יקוו הקנדים שהוא יצליח לסחוב אותם לכל הפחות עוד שלב אחד קדימה בפלייאוף, והשאיפה שלהם לא מאוד מנותקת מהמציאות.

בכמה רמות, לאורי הוא שיחוק לא נורמלי. ראשית, שחקן עם המספרים שלו והקשיחות שלו שווה את הכסף שהוא מקבל All day long, ויש מי שיגיד שהוא השאיר לטורונטו עודף. דבר שני, וחשוב אף יותר, הוא שלראשונה טורונטו מצליחה להשיג שחקן שלא מעט קבוצות בליגה רצו, בלי לשלם מחיר מופקע סטייל רודי גיי.

אם יש משהו שלאורי מסמן, מעבר לזה שלטורונטו יש מי שינהיג את החמישייה הצעירה שלה בשנים הבאות, זה שה-NBA סוף סוף תפס בטורונטו, ולהפך. הקהל משוגע על הקבוצה, ומייצר באזז חיובי שמראה שלא רק הוקי אוהבים שם בקנדה. מצד שני, טורונטו כבר לא צריכה לחפש מציאות בכל רחבי הגלובוס רק כדי לראות אותן מתפזרות לכל עבר בשניה שזה מתאפשר. ב-1995 ג'ון ביטובי הביא את ה-NBA לטורונטו; ב-2014, כך עושה רושם, מסאי יוג'ירי הביא את טורונטו ל-NBA.

תגידו תודה, השארתי לכם עודף. לאורי בשבוע שעבר (רויטרס)

גורדון הייוורד, סווינגמן בן 24, יוטה: 4 שנים, 64 מיליון דולר

"מבוא להתנהלות חוזית ב-NBA" הולך להיות רב מכר של ממש בסולט לייק סיטי בכריסמס הקרוב, כשכל אוהד ג'אז ירצה לתת עותק למנג'ר, דייויד לינדזי. מה לעזאזל עבר לו בראש כשלא האריך את החוזה של הייוורד בקיץ שעבר, מהלך שהיה חוסך לו לפחות חצי מהמשכורת של הסווינגמן המצוין?

אל תבינו אותי לא נכון, זה לא שהייוורד הוא שחקן שרע להחזיק בקבוצה שלך. האיש משתייך לרבעון העליון של הליגה בכל מה שקשור לאתלטיות ואקספלוסיביות, הוא עובד קשה (הוביל את הליגה במרחק שכיסה בעונה שעברה) ויש לו לא מעט חכמת משחק וכישרון שביטאו את עצמם ב-16.2 נקודות, 5.2 בריבאונד ובאסיסטים, וכמעט חטיפה וחצי, על אף ירידה דרסטית באחוזים ל-3. כל אלה היו אינדיקציה לכך שאם הוא יהיה בעמדה לבחון את השוק, מישהו הולך לזרוק עליו הצעה של יותר מדי כסף.

ואכן, מייקל ג'ורדן שם יותר מדי כסף על השולחן והשחיל עוד אחת כואבת ליוטה (הם לא סבלו מספיק ממך, מייקל?) כשאילץ אותה לבחור בין לאבד את השחקן הכי טוב שלהם ללא תמורה, או לתת לו חוזה מקסימום. את כל זה ידעו ביוטה כבר בקיץ שעבר, וכל כסף שהם חשבו בטיפשותם שיחסכו עליו בקיץ הבא, יצטרך לרדת מההארכה פוטנציאלית של קאנטר ופייבורס, ו/או אפילו יותר גרוע מכך, מפרי אייג'נט שיוציא את את החבורה העלובה הזאת מהסלאמפ של השנתיים האחרונות.

תראו כמה הוא עובד קשה! 

צ'נדלר פארסונס, פורוורד בן 25, דאלאס: 3 שנים, 45 מיליון דולר

כמו הבחור בפסקה שלפניו, גם הסמול פורוורד הנהדר הוא שיעור ל-GM המתחיל. מעבר לעובדה שפארסונס, בחירת סיבוב שני שהרוויח בערך 2 מיליון דולר לאורך שנותיו ביוסטון, היה לוקח בכיף 10 מיליון לעונה לו היה מקבל הצעה, דריל מורי התרכז כל כך בלנסות להביא איזה שם מפוצץ (לברון, מלו, בוש) שהוא הוא שכח לדאוג ליהלום שהוא עצמו גילה.

כסמול פורוורד גבוה וצעיר, שקולע באחוזים טובים, חודר, מוסר, נותן אנרגיות ומחזיק באינטילגנציית משחק גבוהה שרק חיכתה למאמן עם יותר משני תרגילים, פארסונס מתאים בצורה מושלמת לדאלאס ועל כן (בהנחה והוא נשאר בריא כמובן) הוא שווה כל שקל, ומשדרג יחד עם הצ'נדלר השני, טייסון, את המעמד של המאבס מ"קבוצה שעלתה לפלייאוף ברגע האחרון ועשתה לספרס את המוות" ל"קבוצה שתסתכל לכל קבוצה בליגה בלבן של העיניים ואף אחד לא ירצה לפגוש", וכדי להוסיף חטא על פשע, יקפיץ אותם מעל ליוסטון.

מרוב בישולי טריידים ורעיונות בחסות גדוד החננות של מורי, הם שכחו שקבוצה צריכה גם יציבות, והחתיכה הכי יציבה בפאזל שלהם עלתה לצפון טקסס. מרוב שמספרים לו שהוא גאון, העובדה שיוסטון עברה סדרת פלייאוף אחת בשבע שנותיו צועקת לשמיים. עוד עונה בה הרוקטס לא יעברו את הסיבוב הראשון עלולה לקצץ את האשראי שלו בצורה ניכרת.

השנייה האחרונה של צ'נדלר פרסונס ביוסטון. עוד סיבה טובה להחליף קבוצה (רויטרס)

מרצ'ין גורטאט, סנטר בן 30, וושינגטון: 5 שנים, 60 מיליון דולר

מצחיק לחשוב שהסנטר הפולני הגיע לוושינגטון בדרך אגב, כחלק מחבילת שחקנים שבאה במקום החוזה המחורבן של אמקה אוקאפור, ונתן סוכריה של עונה עם 13.2 נקודות, 9.5 ריבאונדים וחסימה וחצי. כל אלה, יחד עם העובדה שהחסיר משחק אחד בסה"כ (מספר סיבורגי, בוושינגטון למודת הסבל) הספיקו לוויזארדס כדי לפנק אותו בלארג'יות.

ספק אם כשנבחר במקום ה-57 בדראפט 2005, אחרי כוכבים כמו ברייסי רייט ודיז'ון ת'ומפסון (או אקס הליגה האיראנית והאסיר המשוחרר רוברט וויילי), חשב הפולני שמתישהו יראה כל כך הרבה אפסים על חוזה כדורסל, אבל 3 עונות טובות בפיניקס ועונה איכותית בבירה, יחד עם העובדה שהוא הופך לחביב הקהל בערך בכל מקום שהוא דורך בו, סידרו אותו יופי.

הצד האפל של החוזה הזה, הוא שלמרות שגורטאט הוא איש קשוח ובהחלט לא שחקן מפונק או עצל, גבוהים שנותנים עונת חוזה טובה ונעלמים עם הצ'ק הגדול הם תרחיש נפוץ בליגה. וושינגטון נמצאת ממש על הסף של איזון הסגל בצורה שאמורה לתת פייט הגון ללברון ושות', והשקעה כזאת רצינית בפרטנר של ננה (שגם בבריאות הרופפת שלו מושקע לא מעט ממון) היא סוג של כניסת אול אין שבוושינגטון מחזיקים אצבעות שלא תתפוצץ להם בפנים.

גורטאט מפרק את אינדיאנה והיברט. אם ימשיך כך, 12 מיליון לעונה ייראו כמו מציאה

אייזיה תומאס, רכז בן 25, פניקס: 4 שנים, 29 מיליון דולר

 
מיסטר אירלוונט לשנת 2011 זכה לשדרוג, אחרי עונה של 20.3 ו-6.3 אסיסטים למשחק. אבל מעבר לקפיצה הניכרת בשורה התחתונה של התלוש, בשאר האספקטים של החוזה אייזיה יכול להרשות לעצמו להרגיש קצת מרומה.

ראשית, הציפיה לקבל את המושכות בקבוצה שלא נגמרת לה העונה בדצמבר מראש לא היתה ריאלית, שכן ג'ף הורנאסק אוהב לשים את הכדור בידיים של דראגיץ'. ואז, כאילו כדי להכעיס את אייזיה שקיבל חוזה שלאו דווקא תואם את התוצרת שנתן, האריכו בפניקס את החוזה של בלדסו בסכום שגבוה פי 2.5 מזה של תומאס, שקלע יותר נקודות ומסר יותר אסיסטים בשנה שעברה.

בהנחה שתומאס לא יקח קשה את טלנובלת בלדסו, יש סיכוי יותר מסביר שהוא כן יזכה לאיזושהי הזדמנות הוגנת. אחרי הכל בלדסו הוא לא בדיוק סמל הבריאות, ולמען ההגינות המלאה נתן רק עונה אחת טובה בקריירה שלו. יהיה די פשוט להניח שהמספרים העונתיים מהעונה שעברה כבר לא יחזרו, אבל עם מספיק אינסטנט אופנס מהספסל, הוא יכול להיות התוספת הקטנה שתקפיץ את הסאנס לפלייאוף.                                             

פייר, מחיר מציאה קיבלתם שם בפניקס

ניק יאנג, גארד בן 29, לייקרס: 4 שנים, 21.5 מיליון דולר

סוואגי פי. השוטינג גארד הכי טוב בליגה (מינוי עצמי) שמעולם לא מסר יותר מאסיסט וחצי למשחק. הכוכב (עוד מינוי עצמי) של הלייקרס. שייך לזן מיוחד של שחקנים שמעמידים מספרים טובים בסיטואציות חסרות סיכוי, ומוציאים מזה אחלה פרנסה. במילים אחרות: אתה יודע שהקבוצה שלך מחורבנת כשלניק יאנג יש תפקיד מרכזי זה. לא לחינם זכה יאנג להוביל את קלעי הלייקרס (17.9 למשחק) בעונה הגרועה ביותר בתולדות המועדון המעוטר.

מבחינת מספרים וקאפ ספייס, החוזה אינו לא נפילה נוראית, וצפוי להיות חוזה סטנדרטי למדי לכשתיכנס תקרה השכר החדשה לתוקף. אבל לעצם קיומה יש משמעות עמוקה וכואבת הרבה יותר בנוגע לכמה המשבר בלייקרס, פעם קבוצת עם תו ניהול תקין מהגבוהים ביותר, אקוטי וחמור. ואם תרצו עוד הוכחה, יש גם וידאו.