הא
אני זוכרת נשמה רעה שאמרה לי שאני מתרצת תירוצים כשאני אומרת שהפרעת האכילה שלי פגעה לי קשות במטבוליזם, במקום להודות שאני פשוט חזירה.
אבל הנה נוירולגית אומרת שאפילו אם איבדת רק 10% ממשקל גופך, במשך שנים אחר-כך תוכל לאכול מאות קלוריות פחות כדי לשמור על המשקל.
בסופו של דבר הייתי מאושפזת עם תפריט עלייה של 900 קלוריות. ועליתי מ-900 קלוריות. ואני היחידה שעלתה מ-900 קלוריות (במחלקה של הנוער, במחלקה של הבוגרות כולן עולות בקלות)
וזה נורא בעיניי.
מן הסתם היום אני לא אעלה מ-900 קלוריות, אני ארד והרבה.
אבל...
אני בדיוק הטיפוס שהיא מדברת עליו בהרצאה,
הסוג שעושה דיאטות כל חייו, עולה ויורד במשקל כל חייו, הורס לעצמו את המטבוליזם ואת היכולת לרדת במשקל ולשמור עליו, ובסופו של דבר מת בגיל מוקדם.
המסקנה העגומה בסוף ההרצאה הקצרה אומרת ש...
טוב, תראו לבד. מבטיחה לכם שתגלו דברים חדשים.
בכל מקרה אין לי מה לעשות עם התובנות שהיא הגיעה אליהן, ברור לי שאמשיך להילחם במשקל עד סוף חיי, שלעולם לא ארפה מהחלום שלי להיות רזה מאד. ברור לי שזה ימלא את ראשי לנצח. בתקופות מסויימות זה יהיה נסבל, ובאחרות זה לא יאפשר לי לחיות חיים מספקים (כמו עכשיו) ויאמלל אותי קשות.
מי שרוצה לצפות, מוזמן, זה קצר:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קורנליה שדה אדומה