קטעים נבחרים:
"ישבתי באיזה בר-מסעדה", מספר רועי, 26, עובד הייטק מרמת השרון, "ופתאום הגיע חבר של חבר, ושאל מי בא לעשות ריטלין. אני לא אומר לא לסמים חדשים, אז הלכתי אתם. נכנסנו כולנו לתא אחד בשירותים, אני, החבר שלי ועוד שלושה שלא הכרתי קודם. אחד מהם הוציא כלי לפירור כדורים. אחר כך הוא שפך את האבקה על המתקן של הנייר טואלט והתחיל לחלק שורות עם כרטיס אשראי. זה נראה בול כמו קוק. חבר שלי הוציא שטר ועשה ממנו צינורית והתחלנו להסניף. שתי שורות לכל אחד. ההרגשה הייתה מוזרה קצת, זה לא הקוק שפותח לך ישר את האישונים, אבל זה מעורר לגמרי וגם מפקס. בחיים לא התרכזתי בשיחת שולחן כמו שהתרכזתי אז".
דילר' כלשהו: "אתה מוכר גם כדורים נגד דיכאון וחרדה?
"לוריבנים, כל החבר'ה האלה, קסנקס, קלונקס, מאוד חזקים, אבל קשה להשיג אותם ואנשים מעדיפים את הריטלין".
והבולשיט של הטופ:
"תרון נוסף שיש למחסלי הדיכאון הוא חוסר תיאבון שמלווה את השימוש בהם - עובדה שזכתה להבלטה בתוכנית הרדיו של ורדה רזיאל ז'קונט, הכוהנת הגדולה של הכדורים הפסיכיאטריים - מה שהופך את הכדור למבוקש ביותר בקרב אנורקטיות מתחילות או סתם בעלי קילוגרמים עודפים שמתעצלים לקיים משטר דיאטטי. "
אי-אפשר להתמסטל מכדורים כאלה, אם אתה לוקח נוגדי דיכאון זה לא עושה אותך 'מאושר', וריטלין זה לא קוקאין, ואין סיבה להסניף את זה בשירותים על הנייר טואלט כי זה לא סם,
אולי אם אנשים כל-כך מטומטמים אני אתחיל למכור את הכדורים הפסיכיאטרים שלי. 30 שקלים לכדור, למה לא. מסתבר שיש מי שיקנה
הנה הכתבה הנהדרת
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קורנליה שדה אדומה