הודעות על פטירתה של

אין לי כל כך מילים או תובנות באשר למה שקורה איתי.

מאז שאני זוכרת את עצמי אני עולה ויורדת במשקל, כשהשיא היה שני אשפוזים במחלקה להפרעת אכילה, בגלל אנורקסיה.

אלא שמאז אני במגמת עליה, עם ניסיונות כושלים פה ושם לעצור אותה, יורדת כמה קילו פה ואחר-כך עולה עם ריבית.

אכן סיפור מוכר וצפוי, אבל לא רציתי שהסיפור הזה יקרה גם לי.

לראשונה בחיי הגעתי למצב שגם הבגדים הגדולים שלי לא עולים עלי. מה שאומר, במילים אחרות, שאני הכי שמנה שהייתי אי-פעם. אני לא נשקלת אז אני לא יודעת במה מדובר, מה גודל הזוועה, אבל האמת היא שהבבואה במראה מספיקה לי. מאז תקופת האנורקסיה עליתי יותר משלושים קילו.

אפשר לומר שמאז שהועפתי מסאמיט (שם הצלחתי להוריד לאט ובטוח 10 קילו מאז שנכנסתי, בלי להתכוון) עליתי המון במשקל, המון. העליה הזאת משפיעה לרעה על מצבי המנטלי, אם לנסח זאת בעדינות. אני לא נפגשת עם חברים או יוצאת לבלות מעל לחודש. זה בעצם חודש שלם שכל מה שעשיתי בו זה ללכת לעבודה ולהוציא את הכלבה שלי פה ושם, חוץ מזה כלום. אני מתביישת לצאת מהבית. אני הולכת ברחוב עם הראש ברצפה. אני מרגישה שכולם מזלזלים בי או מרחמים עלי או לא שמים לב לקיומי מכיוון שאני שמנה. כתוצאה מכך אני גם מזניחה את עצמי מה שמוריד אפילו יותר את הביטחון העצמי שאין לי ממילא.

אני לא ממש יודעת מה מזה הוא תחושה שלי שנובעת מהפרעת האכילה ומה המציאות. האמת שבתרבות ובחברה של היום, סביר להניח שאני לא מדמיינת. בעיני אחרים אין לי קיום מלבד "שמנה".

במהלך כל החודש הזה אכלתי הרבה כמובן, אל תשאלו אותי מה ההיגיון כי אין לי תשובה. זה מעגל מוכר ומטומטם של השמנתי -> אני מדוכאת מזה -> אני אוכלת כי אני מדוכאת מזה -> אני משמינה שוב.

בשבוע האחרון הצלחתי לנסח לעצמי במילים מה קורה איתי ומה גורם לדיכאון החריף שנחת עלי (באמת, לפני זה לא קישרתי את זה לעובדה שאני שמנה), ומאז אני מנסה, לפחות מנסה, להציל את המצב.

אני מרגישה חולה ומזוהמת מבפנים, לא רק בגלל האוכל והמשקל, זה כל אורח החיים שלי, החולה וההרסני.

היום אני חותמת את היום החמישי בלי סיגריות.

ואת היום הראשון לדיאטה.

אני כבר מיואשת למדי ולכן לא שמה על זה יותר מדי ציפיות.

אבל אם תוך חצי שנה לא תהיה ירידה מספקת במשקל אני חושבת שאני אתאבד. הלוואי והייתי צוחקת. יש לי כבר תוכנית בראש שמסתובבת איתי מעל לשנה. אני יודעת איך למות. תיכננתי את זה כל-כך הרבה. התוכנית שלי מושלמת. להסתובב עם הידיעה הזאת זה כמו להסתובב עם פצצה גרעינית. יש בידיי את הידע שרבים מייחלים לו - איך למות בוודאות ובקלות. ואני לא רוצה להשתמש בתוכנית הזאת לעולם. אני באמת לא. אבל אני גם לא אוכל לסבול עוד הרבה את הקיום השמן שלי.