הודעות על פטירתה של

בעיקרון מנהלת את העמוד "פסיכולוגים ממורמרים ומדוכאים בפייסבוק" למרות שאני מודה שמתחיל להיגמר לי החומר.

אני חושבת שאני אדם מצחיק ושנון וגאון ושכולם צריכים להעריך את נוכחותי.

ותוך כדי זה אני חושבת כמה אני שמנה פתטית מניפולטיבית וסחטנית רגשית.

ואז אני בוכה. ואז אני צוחקת. ואז שוב בוכה, ושוב צוחקת.

הייתי אצל פסיכיאטרית אחרי שנתיים שלא הייתי כי הרופא משפחה הכריח אותי ללכת אליה, הוא אמר שהוא לא מרגיש בנוח להמשיך ולהוציא לי מרשמים. בסיכום הפגישה היא כתבה "במהלך השיחה מנותקת רגשית. מתרגשת ונעשית נסערת." בהתחלה זה נראה לי סותר ומטומטם ואז הבנתי שהמצבי רוח שלי אשכרה מתחלפים בלי סוף אפילו בשעה אחת.

אני לא בטוחה שהייתי מנותקת רגשית. נדמה לי שפשוט היה לי משעמם כי היא מקלידה ממש, אבל ממש לאט. אנערף. 

אתמול הרגשתי כאילו עשיתי פאקינג סמים וזאת הרגשה שמזמן לא חוויתי. אני חושבת שזה קשור לעובדה שעירבבתי מלא תרופות עם היין של הסדר.

לקחתי כרגיל את הרסיטל, למוג'ין ופנרגן. ובכלל שיש לי דלקת בלב לקחתי גם שני נקסין שזה אנטי דלקתי ומשכח כאבים, אקמול ופוינט שזה משכח כאבים חזק, ואחרי זה כולה כוס יין (כאילו כוס נדיבה אבל כוס) והראש שלי עף והסתחרר כאילו עישנתי מלא באנגים ועוד משהו, תחושה מוזרה שלא הכרתי, וזה היה נחמד.

היום שכחו את היין על השיש למרות שאמא יודעת שיש ל היסטוריה.

ואז ישבתי כמו אהבלה במשך שעה ובהיתי בבקבוק. וכל כך רציתי לקום ולקחת - היה מלא בערך עד החצי, יין ממש יקר וטוב. בסוף אזרתי אומץ וזה היה לי ממש קשה וביקשתי מאמא שתעיף את זה משם. כשהיא שפכה אותו לכיור התחשק לי למות. ופתאום קלטתי שהנטייה האלכהוליסטית עדיין טבועה בי חזק, ממש חזק, למרות שאני בשליטה כבר שנתיים. זה הפחיד אותי.

לסיום אשים שני ממים שעשיתי עכשיו כדי שיהיה לכם צבעוני ויפה.

1. סיכום של הסדר:

2. כשאנשים לא לגמרי מבינים מה פירוש המילה דיכאון: