פעם הייתי מחליפה חלומות וזהויות כמו גרביים, שאיפת חיי הייתה להידמות לנחש המתפתל מחוץ לנשל כל אימת שמתחשק לו. אבל כמו שרונה קינן אמרה בשירה: 'ניסיתי להפוך את עורי, אך העור שבפנים דמה מדי לשלי', לכן במסע הזה לחיפוש העצמי לא היה פיתרון, רק הסחות דעת.
הייתי יכולה להתעורר בוקר אחד ולהחליט שאני הולכת להיות כוכבת רוק - על-אף שאינני יודעת לנגן, ובכל זאת התמסרתי לפנטזיה. לקחתי את הגיטרה החשמלית מהאקס, סחבתי אותה הביתה מטיבעון עד כפר סבא, נסחבת, חולפת על פני חבורת חיילים יפים שאחד מהם שואל אם אני רוצה לנגן לו וכולם צחקו מאד. האקס שלי מעולם לא הצליח ללמד אותי שום דבר, בטח שלא לנגן. אז רציתי להיות טבחית למרות שאני יודעת להכין רק חביתה ופסטה וגם זה בקושי, רציתי להיות מדריכת רכיבה טיפולית על סוסים למרות שהעיפו אותי מהחווה אחרי שהגעתי יותר מדי פעמים הפוכה מיותר מדי חגיגת, רציתי להיות פסיכולוגית וסוחרת סמים וכהנה וכהנה. ותמיד זה נגמר בבת-אחת כשם שנולד, יום אחד התעוררתי והחלום נגמרי וחזרתי להשתעמם עד לחלום הבא.
אני שמחה לבשר שהחיפוש כנראה נגמר. מעולם לא החזקתי את אותו החלום במשך כל-כך הרבה זמן - אני רוצה לעשות קולנוע. להיות תסרטיאית ובימאית ולעשות סרטים בועטים.
כשהתחלתי ללמוד את הקורס באונ' הפתוחה ההחלטה רק התחזקה בי. פעם בשבוע יש שיעור, ואני מחכה ליום הזה כל השבוע. החומר מעניין, אני תמיד עונה נכון על השאלות של המרצה וכיף ונחמד פאקינג לצאת מהבית ולרגע ורבע להרגיש - נורמלית.
בשיעור האחרון נקלעתי לעימות עם אחד התלמידים. הוא מעצבן כל-כך. את כולם. תמיד. אין לי כוח אפילו לתאר מה היה אבל נקלענו לעימות קולני ביותר, המרצה התעצבנה ואמרה 'אני שונאת שיוצא ממני הצד של המורה אבל עכשיו שניכם תקומו ותעברו מקום במקום להפריע לכולם', זה הרגיז אותי והפליא אותי וחשבתי לעצמי שאין לה זכות בכלל. אנחנו לא בתיכון. אמרתי לה שאני לא זזה כי נוח לי שם ואני חושבת שהפרצוף שלה נראה מופתע. בסוף הוא עבר. אני כל-כך התרגזתי בעוד הוא ממשיך בעצבים לזרוק לי 'את חתיכת אנטיפתית' ולהרעיש במופגן. כל-כך כעסתי שהתחשק לי לבכות מעצבים והתחשק לי לקום ולצאת מהשיעור כדי לעשן סיגריה. אבל ידעתי שזה ימשוך עוד יותר תשומת לב. ודווקא בסדר לי להיות במשבצת הנורמלית. לא הדרמה קווין שלוקחת הכל קשה מדי. השתלטתי על עצמי, הרגעתי את עצמי, נשארתי בשיעור והשתתפתי כאילו כלום.
הכרתי מישהי ממש מגניבה בשיעור, בחורה מתוקה עם שיער ורוד
ואתמול נפגשנו ליד האוזן בר וסתם ישבנו על בירה וצ'ייסר ערק עם לימון, דיברנו אינסוף, היא ממש באותו ראש כמוני.
קבענו לעשן מתישהו ביחד
ועל לעשות אסיד בשעות היום בטבע
היא אומרת שזה שינה לה את החיים לטובה (האסיד) ואני מאמינה לה, אני עדיין חוששת קצת כי מלבד מסיבת טבע אחת שאכלתי שפיץ לא באמת עשיתי אסיד, וגם ראיתי איך את האקס שלי זה שרט לגמרי והוציא ממנו בן-אדם מגעיל. אבל אני נמצאת במקום בחיים שלי שאם בכלל לעשות, אז עכשיו.
התחלתי ללמוד ויש כבר תוכניות מסודרות לעתיד. עכשיו אני משתדלת לחזור לחיי חברה ולתפקוד, להפסיק עם ההזנחה והעצלנות. אני רוצה לסיים את הקורס הזה כמו שצריך ולעבור אותו, אני רוצה להכיר אנשים חדשים ואולי אפילו לחזור להזדיין, אני רוצה - לחיות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קורנליה שדה אדומה
