שיר די חדש שכתבתי לקראת השנה החדשה, נורא אופטימי ומייחד אותי, לפחות כך נראה לי. 
השיר מדבר על הרצון להשתחרר ולצאת מאותה קופסה כביכול שמגבילה אותנו כבני אדם, הבית או החדר שלנו, אך מצד שני אין לנו ברירה אחרת ואנחנו חייבים להישאר באותה המסגרת, ולא לפחד לרגע מהתחלות חדשות או להפך מהמשך למשהו שקיים כבר. בהמשך, השיר מתחיל לקבל את הכיוון האופטימי שמתאר את ההמשכיות ואת זה שבעצם הדוברת בשיר (אני כביכול) לא מרימה ידיים אלא ממשיכה ולא מוותרת, עד שבסופו של דבר היא מוצאת את האושר שלה ומבינה שהיא מצאה אותו בזכות היותה אופטימית. 
כתבתי את זה בתקווה שזה יקרה גם לי בסופו של דבר. מתוך נקודת הראייה שלי אני יכולה להגיד שאופטימיות כן עוזרת והיא רק מועילה, בכל דבר שהוא, והיא מובילה לתוצאות טובות ותורמת לתחושה הפנימית שלנו בניגוד לפסימיות ולמחשבות שליליות.

 

רוצה לצאת מארבעת הקירות,
רוצה לצאת ולא לחזור
וגם אם קשה צריך להישאר,
להתמודד ולא לפחד

לא לאבד תקווה,
לא להסתכל לאחור
למרות הכל,
צריך להשמיע את הקול

להמשיך לא לוותר,
אלא רק להשקיע יותר
הרגע יגיע ואיתו ההצלחה,
ולרגע לא לשכוח שגם השמחה 
 

האושר טמון כאן עמוק בפנים,

ואיתו שאר הרגשות הנלווים

חוששת להודות,
אך יודעת את העובדות

אופטימיות היא המפתח להכל

 
כל התגובות מתקבלות בברכה (ביקורות, הערות, מחמאות וכו').
תודה לקוראים,
אנה.