בשבוע האחרון היה לי המון השראה משום מה, האמת שאני יודעת גם למה. השבוע האחרון היה ממש מופלא, מכל הבחינות האפשריות, וכנראה בגלל זה גם הייתה לי הרגשה טובה ושמחה, ולכן גם הייתה לי השראה עצומה. בקיצור, הרצתי שורות על גבי שורות בראש, קטעים קצרים שיכלו להתפתח לסיפור, וגם בכל מקום- בשיעורים בבית הספר, בבית, ואפילו לפני השינה, אך לצערי לא כתבתי אותן על דף או בטיוטות בבלוג. ניסיתי להיזכר וזה לא הלך מי יודע מה, אך הצלחתי לשחזר מספר שורות משיר אחד שהרצתי בראש, הוספתי עוד כמה שורות ויצא שיר די נחמד, שבעצם גם ממשיך את אותו קטע/סיפור שכתבתי בפוסט הקודם. קראתי לשיר 'אהבה נכנסת לליבך', כי זה די מסכם את כל השורות בשיר בקצרה ומדגיש במיוחד את הרעיון המרכזי של השיר.
הייתי באה אלייך מספרת לך כל מה שעבר עליי בשבוע הזה אתה לא יודע שנשארתי וכל הלילה רק חשבתי עלייך על מה שנוכל להיות או על מה שאנחנו כבר
לא, לא רוצה לשקר לעצמי שוב ואולי אם תראה אותי אם רק היית רואה אותי אם רק היית יודע כמה היא רוצה בקרבתך אותה אחת, שרוצה לצפות בכוכבים איתך ללכת איתך בכל רחובות העיר ולצעוק כמה שהיא שמחה שאתה איתה
קוראת לך, אך אתה לא שומע להמשיך ללכת, לא לעזוב לדעת שזו היא, אותה אחת שראית אתמול צריך להתקרב, אי אפשר לחזור אחורה עכשיו אתה צריך לדעת שזו האהבה היא מגיעה אלייך ברגע ואתה לא שם לב נוגעת בך בלי שבכלל תרגיש נכנסת היא לליבך ונשארת שם לעד
ושיר מקסים של פול מקרטני שמתאר את תחושותיי בשבוע-שבועיים האחרונים; Maybe I'm afraid of the way I love you. Maybe I'm amazed at the way I really need you.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
The Optimist