אירוני לגמרי שכאשר יש לי השראה לכתיבה, אין לי חשק כלל להיכנס לבלוג ולכתוב אלא רק לכתוב ולשמור את הקטעים שאני כותבת במסמך של וורד או בפנקס רשימות, אבל כשאני רוצה לכתוב בבלוג אני יכולה לשבת במשך כשעה ולנסות לכתוב פוסט שייצא כחסר פואנטה שאף אחד לא קורא אותו בסופו של דבר.
אז כתבתי שיר שלדעתי יש לו מסר ומשמעות, לפחות התכוונתי וניסיתי להעביר מסר בעל משמעות כלשהי.  


יש לי כל כך הרבה מה להגיד

אך אין לי מספיק מילים

מילים נבלעות ולעולם לא נאמרות
הפחד לומר את דעתך בעולם הדעתני,
העולם המבקר שבו אנו חיים 

אדם צריך שיהיה לו המקום בעולם

לשמוח, לשתף, לאהוב
לא לברוח או לעזוב
לא לפחד ולעולם לא לוותר

עדיף תמיד ללכת אל הלא נודע
אולי עוד נמצא שם אהבה
אהבה כזו הגוברת על הכל
אהבה שנשארת היא כזיכרון מתוק

כל אחד צריך להיות מוקף באנשים
בני אדם אנושיים האוהבים את האחרים
זו לא חולשה לקבל כל אחד, ללא הבדל
וזוהי רק זכות לבחור את סובבייך

לזכור חשוב כי החיים משתנים
דבר לא נשאר כמו שהיה הוא אתמול שלשום
אנשים מתחלפים ורגשות נעלמים
אהבות חדשות נוצרות ומטרות מתממשות
קשרים מתחזקים ופחדים מתפוגגים, נעלמים
חלומות גדולים גם כן מתגשמים
אך הזיכרונות לעולם לא יעלמו ולנצח הם ישארו


תודה לקוראים,
המשך שבוע מקסים!
אנה.