למרות שכולם כבר החלו להתלונן על מסע ההתאבלות שקרה בימים האחרונים ובכלל על הפרסום והדעות של כל אחד על מותו של אריק היקר, חשוב לי לפרסם את השיר הבא (חוץ מזה, מותר לי ואני יכולה לעשות זאת, אז למה לא? ), שיכול לסכם את השבוע האחרון ולתת לאריק עוד כבוד אחרון, עם כמה שלא ניתן להעביר הכל בפוסט או בקטע אחד בלבד..


שבת בבוקר, סוף נובמבר

מפעילים את הדיסק של אריק
שומעים קצת את קולו העדין והנעים

נזכרים בו ובדמותו, במראהו היפה
נזכרים וחושבים עליו ללא הרף
לא קולטים איך או למה זה כך קרה
חושבים מה היה אם כל זה לא היה קורה 

עוצמת את עיניי ורואה שם אותך

דמותך מופיעה מלפניי ומחכה לפצוח בשירה

בלי שאומר מילה, שפתייך החלו לנוע

שרות את 'אני ואתה' בקול המוכר שלך

מה עוד אפשר לחשוב עלייך?

מה אפשר לחשוב על האדם הגדול מכולם

מה ניתן לומר שיחדש לנו דבר או שניים,
לאחר כל מה שאנחנו כבר יודעים
אמן ויוצר מיוחד במינו שהשפיע על כולנו רבות 
ההוא שכנראה הגיע זמנו לעזוב אותנו
ועתה ממנו אנו צריכים להיפרד

כה כואב וכה קשה ממך להיפרד
כולנו יושבים וחושבים, חושבים ומתאבלים, עצובים

כולם כאן בוכים וכבר מתגעגעים

מתגעגעים לקולך שנגע בכזו קלות בכולנו
שולחים אלייך את הגעגועים ואת כל האהבה הקיימת

לעולם לא נשכח, לא אותך ולא את קולך,
לא את יצירותיך ולא את מעשיך
רק ננצור לעד בלב את זיכרונותינו ממך.
 

תודה לקוראים,
אנה.