כבר במשך כחודש, אולי יותר אולי פחות, אפשר להגיד שאני שמחה ואפילו מאושרת. 
בדרך כלל אני שמחה כ"כ לאחר ספר שסיימתי לקרוא ונורא אהבתי אותו עד כדי כך שהייתי שמחה אחרי שסיימתי לקרוא אותו, ולא כי נפטרתי ממנו אלא כי אהבתי לקרוא אותו, אהבתי את הכתיבה, הסוף או דמות כלשהי. לאחר ההמלצות מהפוסט הקודם באמת רציתי להתחיל לקרוא ספר חדש אך לא מצאתי זמן בכל השבוע העמוס הזה, אך הצלחתי לשמור על מצב רוח מעולה, במשך תקופה ארוכה.

אינני יודעת למה אבל המון דברים הסתדרו לאחרונה. שמתי לב שיש לי חברים טובים והמון כאלה, עם כמה שזה נשמע דבר הגיוני ואבסורדי בכלל שאני ארשום זאת, זה שונה עבורי, אמנם אני חברותית אך אני לא אוהבת להידחף סתם לחבורות שאינני מרגישה שייכת אליהן, ולכן אין לי חבורה אחת מסוימת שאני שייכת אליה, אלא חברים מכאן ומשם, שמתפתחים לעוד חברים וכך הלאה. אך החברים האלו הם לא סתם כאלו שאומרים לך שלום מדי פעם בבית הספר אלא ממש כאלה שאתה יכול לדבר איתם על הכל, בין אם זה משהו אישי שקשור אלייך ובין אם זה סתם להרגיש נינוח בחברתם ולצחוק איתם על שטויות או לדבר על דברים לא חשובים. ישנם כאלו שאפילו עצם זה שהם שואלים אותך שאלות בסיסיות כמו משהו חשוב ומבקשים דעה שלך בנושא מסוים, מראה שיש לך חשיבות כלשהי בחייהם, גם אם היא לזמן קצר. למרות שבמקרה שלי אלו חברים משנים קודמות שאני מכירה במשך 3 שנים וחלקם אף יותר, אז אני יודעת שזו חברות ששווה לשמור עליה, ובכלל זו הרגשה נפלאה שכיף להרגיש, במיוחד בתקופה שכזו.
חוץ מזה, התחילה רשמית תקופת המבחנים וזו שנה די חשובה עבורי, למרות שיש לי עוד די הרבה זמן עד לבגרויות הראשונות, אני מתחילה להשקיע מתחילת השנה ורואים זאת גם בציונים של המבחנים שכבר קיבלנו. במתמטיקה (4 יחידות) קיבלתי 75 במבחן הראשון, שזה יחסית טוב ואני מרוצה מזה לבנתיים, למרות שבהמשך כמובן אני רוצה לשפר ל-85 ומעלה. במבחן בהיסטוריה קיבלתי 95, עם כמה שזה נשמע כאילו אני חרשנית וחנונית לגמרי, אין לי בעיה עם דעותיכם, אבל אני מרוצה כך שבסופו של דבר מה שחשוב זה התעודה שלי ולא מה יחשבו עליי הקוראים בישראבלוג. בבחנים קטנים נוספים בלשון ובאנגלית קיבלתי גם כן ציונים מעולים, 90 ומעלה בשניהם. אני מקווה שזה רק ימשיך כך לאורך כל השנה. 

בתקופה האחרונה אני חושבת שבאמת מצאתי את המפתח לאושר, לפחות לאושר שלי, אינני יודעת אם זה כך אצל כולם אבל מה שבטוח אצלי זה עובד במשך זמן רב.
כל מה שעשיתי בתקופה האחרונה היה לשמור על ראש פתוח, לשנוא ולהתעצבן כמה שפחות על דברים לא חשובים (אפילו על אלו שאתה שונא ברמה שאתה לא יכול להסתכל עליהם או להקשיב למה שהם אומרים), להיות נחמד לכולם, כן גם לכאלו שאתה לא יכול לסבול והם לא יכולים לסבול אותך. 
ודבר אחד נוסף שאני כמעט בטוחה שהוסיף להרגשה הטובה שלי בתקופה הזו, והוא להתנדב, ולתת מעצמך. 
אני מתנדבת כבר במשך שנים במקומות מגוונים אך בעוד כחודש או חודשיים זו תהיה שנה שאני מתנדבת במקום אחד ספציפי שאפשר להגיד שינה אותי מאוד. למדתי שם דברים רבים, בעיקר על עצמי ועל החיים בכלל מהאנשים ששם. 
עם כמה שאומרים תמיד שחייב לעשות את ההתנדבות והמחויבות האישית הזו במסגרת כלשהי וכמה שזה נותן לך הרבה יותר חוץ מזה שאתה נותן לסביבה- זה באמת נכון, ואני בכוונה לא מציינת אפילו איפה אני מתנדבת כדי שלא תחשבו שזו פרסומת סמויה או כאילו שאני מציעה לכם להצטרף ולעשות זאת בעצמכם. יש במקום ההתנדבות הזה אפילו אנשים שסיימו בית ספר לפני שנים והם עדיין ממשיכים לבוא לשם רק כי הם נהנים לבוא ולהעביר את הזמן יחד עם שאר האנשים. 
כל פעם שאני חוזרת הביתה לאחר ההתנדבות ההורים שלי שמים לב כמה שהמצב רוח שלי משתפר, אפילו אם הייתי שמחה לפני שהלכתי, אני חוזרת עם מצב רוח עוד יותר שמח ועם תחושה נפלאה. זה פשוט ממלא אותך ונותן לך תחושה ענקית של סיפוק עצמי, במיוחד כשהאנשים באותו מקום גם מכירים אותך כבר ומוקירים לך תודה בכל פעם לאחר הפעילות, ובכלל עצם זה שהם מקבלים אותך שם ונותנים לך את המקום שלך זו כבר זכות גדולה ונותן כבוד עצום למעמד.


ובנימה אופטימית ושמחה זו
שיהיה לכולנו סופשבוע נפלא ושמח במיוחד, 
ושבוע מקסים לאחר מכן (במקרה ולא אעלה פוסט מחר או ביום ראשון) 

תודה לקוראים,
אנה. 

עריכה: (כ"כ הרבה עריכות לאחרונה) הגעתי לפעילים!
אין לי שמץ של מושג איך אבל תודה (?) או מה שאומרים במצב כזה לקוראים וסתם לאלו שנכנסים.
מגניב לגמרי לראות את הבלוג שלי ברשימה, אמנם בסוף הרשימה אך גם זה משהו בנתיים. 
אך זה בטח משתנה כל מספר שעות/ימים ועוד מעט כבר לא אהיה שם, אבל הנה גם לי יש שתי דקות של תהילה בישראבלוג.