הרבה אנשים הופתעו מהגישה האופטימית שלי בשיר שפרסמתי לפני מספר ימים, אז הייתי רוצה להסביר את עצמי טוב יותר בכך שאני אגיד לכם שלא כל מה שאתם רואים הוא נכון ואתם לא יכולים לקרוא מחשבות של אחרים או להסתכל על בן אדם ולדעת מי הוא ומה הוא עבר. בואו נגיד כך, לא נולדתי כזו אופטימית ויש סיבה לכך שאימצתי את הגישה הזו, תמשיכו לקרוא הלאה אם מעניין אתכם לדעת למה התחלתי עם האופטימיות הזו.

אפשר להגיד שהכל התחיל פעם, כהייתי בן אדם נורא עצוב, בן אדם סגור ודכאוני, הייתי פסימית נורא וכבר לא היה לי למה לצפות מחיי. כל זה היה לא יותר מלפני כמה חודשים, תלוי איך מסתכלים על זה, למרות שאפשר להגיד שזה התחיל לפני שנה, שנה וחצי. אמנם הייתי קטנה יחסית והייתם אומרים שזה סתם בעיות כמו כל המתבגרים בגיל הזה אבל אני לא מסכימה עם האמירה הזו, לכל אחד באמת יש את הבעיות שלו ואי אפשר לעשות כזו הכללה גדולה, שלכל בני הנוער יש את אותן הבעיות בגיל הזה ושזה לא דורש תשומת לב או טיפול כלשהו בבעיה.
כשכל זה קרה הייתי אותו בן אדם שאני כיום אך בגרסה שונה יותר, עצובה, דכאונית, אולי גם קצת אובדנית, לא אהבתי את החיים בתקופה הזו, וכל זה הודות לבית הספר וליתר דיוק, לאנשים שבו. אם לדייק יותר, לבני הנוער שבו. זה לא שהציקו לי או שהיו לי בעיות חברתיות כאלו או אחרות, פשוט לא מצאתי את עצמי בין כולם. ממבט מבחוץ, הייתם יכולים להגיד שאני נורא חברותית ונחמדה לכולם, וזה נכון, עובדה שכולם תמיד אמרו לי כשהייתי מתבודדת או הולכת לבד או לא מגיעה למסיבות ואירועים כשהזמינו אותי, שהייתי חסרה ולמה אני לא באה להסתובב איתם, אבל פשוט לא הרגשתי שייכת. לא מצאתי את המקום שלי מבין כולם, פשוט ככה. אנשים חושבים שלהיות לבד, גורם לך להיות בודד, אבל זה לא נכון, להיות מוקף באנשים הלא נכונים, זו התחושה שגורמת לך להרגיש הכי בודד בעולם. וזה בדיוק מה שהרגשתי באותם הימים. לפעמים כשהיו מתעניינים בבעיות שלי או במה שקורה לי הייתי אומרת כל מיני תירוצים ודברים לא נכונים, ידעתי שלא יבינו במילא והאמת שלא באמת היה לי מה להגיד להם. בכל מקרה, למזלי התחושות והרגשות האלו לא השפיעו על שום דבר חוץ מעל עצמי, הציונים שלי בבית הספר היו מצוינים, נשארו כמו שהם, לפעמים היו אפילו טובים יותר מן הרגיל משום מה. בבית הייתי אותו בן אגם וזה לא שהמשפחה שלי התעניינה במצב שלי כל כך. 
מה שאני יכולה להגיד, זה שהפסימיות הזו שינתה לי לגמרי את החיים, לפני זה אולי לא הייתי לגמרי אופטימית אבל כן הייתי בן אדם שמח או לפחות נטרלי, ואילו כשהייתי פסימית ודכאונית, לא היה לי כיף, לא נהנתי מללכת לבית הספר (בלי קשר ללימודים, אלא יותר בגלל האנשים ששם), לא נהנתי לחזור הביתה, כל היום הסתובבתי עם הרגשה לא נעימה.
אחרי המון חוויות שחוויתי, שאני אפרט עליהן בפוסט אחר בהמשך, התחלתי להבין ולהפנים שפסימיות לא עוזרת כלל, אלא רק מזיקה. באמת. עם הזמן קלטתי מה אני מפסידה, והחלטתי לשנות את הגישה שלי, ולמזלי עוד יכולתי לשנות זאת, אני מכירה כאלו שהבינו את זה מאוחר מדי. עם הזמן הכל באמת השתנה, התחלתי להיפתח לגמרי ובאמת הכרתי בזכות זה כמה חברים חדשים שאמנם הכרתי לפני, אבל לאחר מכן ראיתי אותם באור אחר לגמרי, מה גם, הם עזרו לשינוי הזה של הגישה, להפוך לבן אדם שמח יותר ולא דכאוני, הרווחתי חברים חדשים בזכות זה, אנשים שמעריכים אותי בזכות מי שאני. לקראת סוף שנה שעברה, כבר הייתי בטוחה במי אני רוצה להיות כבן אדם, ובמשך כל חופשת הקיץ עבדתי על זה, החלטתי להיות אסרטיבית, מה שלא הייתי בעבר, תמיד רציתי לעמוד על שלי ולא היה לי את הקול או את המעמד לעשות זאת. עבדתי על הגישה שלי אל החיים, אם תבוא אליהם בטוב, הם יבואו אלייך כך גם בחזרה וזה יכול רק להועיל. ואז לקראת השנה החדשה הזו של הלימודים, שבה אני מתחילה ללמוד בכיתה י', שזו שנה חשובה מאוד וגם לא קשה במיוחד, החלטתי ללכת עד הסוף עם האופטימיות הזו. מה גם, זה נורא עוזר ללימודים, למרות שבזה הצלחתי תמיד איכשהו עם קצת למידה לפני מבחנים והרבה הקשבה בשיעורים. זה תורם להרגשה הפנימית שלך ולחשוב כך באמת נותן לך כל כך הרבה יותר מאשר להיות עצוב וללא מצב רוח כל הזמן. 
תאמינו לי, למישהי שעברה המון דברים בחיים ויכולה להגיד לכם שזו באמת הדרך, אני לא מתביישת בכלל במה שעברתי ואין לי בעיה לשתף זאת בפורום הזה. אבל באמת שאינני יודעת למה כולם לאחרונה נורא עצובים ודכאוניים, שלא לדבר על אלו שלוקחים את זה למקומות רחוקים ומתחילים לעשות מעשים אובדניים. תאמצו את הגישה הזו, זה ישנה לכם לגמרי את החיים. (נשמע קצת כמו פרסומת לאיזו חברה, אבל תאמינו לי זה באמת משנה חיים)


ואחרי ששיתפתי את הסיפור הארוך (לא התכוונתי שייצא כ"כ ארוך) והנורא מרתק הזה (צינית לגמרי), הנה שיר שדווקא די מתאים לנושא, של אחת הלהקות האהובות עליי.

Oh well I don't mind, if you don't mind 
Cause I don't shine if you don't shine 
Before you go 
Tell me what you find when you read my mind 

תודה לקוראים, וחג שמח שיהיה,

אנה.