אני לא יודעת איך זה שכולם ככה פתאום.
אתם לא יודעים כמה פוסטים ראיתי היום של "מה?" "אני מבולבל\ת" וכו'...
הממ.... אז אולי זה לא ממש יחדש לכם, אבל גם אני די מבולבלת (מה יש לכולם לעזאזל??).
התחלתי לחשוב שאולי אני קצת דכאונית.
זה לא שאני חושבת שאני לא טובה, לא יפה וזה, כי אני כן.
אין לי סיפור קורע לב על שהתעללו בי או משהו כזה (איך אומרים, טפו-טפו), אבל יש לי חשד בדיכאון קל.
בסך הכל, פרחים למשל, לא עושים אותי שמחה. פרחים זה פרחים. יש להם ריח (אפילו לא מאוד טוב). לא משהו מיוחד.
שמש, לא גורמת לי לאושר. שמש מחממת. שמש מאירה. זהו, כאן זה נגמר.
אני גם לא מחייכת הרבה.
ישנה המון.
במחשב המון.
לא מאוד מתקשרת עם העולם- זה פשוט לא מעניין.
בדיחות שונות שילדים בקורס מספרים אחד לשני, אני לא מבינה. הן כל כך רדודות >.< . לעומת זאת, יש כמה אנשים בודדים (למען האמת,3) שאני נהנית איתם מאוד...
שמתי לב שיש לי 2 הבעות פנים עיקריות: חיוך מזוייף או פרצוף שנראה טיפה עצוב, אדיש (ברוב הזמן..).
באחת ההרצאות (בקורס קיץ וזה..), המרצה אמרה שלדכאוניים אין הרבה הבעות פנים.
אני לא חושבת שיש לי יותר מדי רגשות. אני עצבנית מאוד, אוהבת את אמא (האדם היחיד שאני יכולה להגיד שאני יודעת שאני באמת מאוד מאוד אוהבת..), קצת מחבבת ילד מהקורס, עצובה מדי פעם (על מי אני עובדת? עצובה הרבה. פשוט מסתירה את זה)...
רוצה חבר, אבל לא נחמדה כל כך לאנשים. לא מרגישה שאני אוהבת מאוד אנשים (בקטע של בויפרנד..).........
אני מקווה שלחברות שלי לא יימאס ממני כל כך מהר..
מה זה אומר עליי??
איך אתם הייתם מגדירים דיכאון?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
