Skyler Stories
בלוג סיפורים, קצת פחות קיטשי מהרב (: |
| 10/2013
היי, לין.
"אוי, שיט!" אני אומרת ומכסה את ראשי בקפוצ'ון.
"בואי לתחנת אוטובוס," אומרת היילי, אבל היא לעומתי פורשת את ידיה לצדדים ונהנית מהגשם.
"לא, גם שם רטוב," אני מתאמצת לראות דרך המבול. "בואי לבית הספר."
"אף פעם לא חשבתי שתגידי את זה," היא צוחקת ורצה לידי לכיוון הבניין השנוא עליי. אני מקנאת בה על שהיא נראית מסנוורת מיופי גם כשהיא רטובה עד לשד עצמותיה, אבל זאת קנאה לבנה.
"אז מה עכשיו?" היא שואלת וסוחטת את שיערה שנהפך לכהה כשנרטב.
"ההורים שלך לא יכולים להסיע אותנו?" אני שואלת.
היא מזעיפה פנים, "רק כשהם יחזרו ממקסיקו."
"אמרת שהם חזרו."
"ועכשיו נסעו שוב," היא מצחקקת. "בואי נעלה לכיתה או משהו."
"אוקיי," אז אנחנו נכנסות לכיתה שנמצאת קומה למעלה. אני מתפלאת לראות את קווין יושב בקצה הכיתה, במקומו הקבוע.
"אה, יופי," היילי אומרת בטון ארסי.
"היילי, לא," אני לוחשת לה. אני עדיין לא מבינה למה היא שונאת אותו כל כך.
"היי קווין," אני אומרת, אבל הוא לא מגיב. אוזניות.
"אני כבר חוזרת," אני אומרת להיילי שמפעילה את המחשב בכיתה. מכורה לאלקטרוניקה, היילי הזאת. אני הולכת לשירותים כדי לראות עד כמה נורא אני נראית אחרי הגשם, ולא ממש מופתעת כשאני נראית כמו סחבה. השיער הכהה שלי נראה שחור וסבוך, האיפור המועט שאני לפעמים שמה נמרח ובגדיי נראים מרושלים ומכוערים למרות שהם נבחרו בקפידה הבוקר. באמת בחרתי ביום הנכון לשים איפור ולקחת את הג'קט הרחב הזה. אני נראית כמו חסרת בית.
אני לוקחת נייר ומנגבת את העיפרון שנמרח. את הג'קט אני מורידה וסוחטת ממים, קושרת אותו על מותניי. אני מיישרת את חולצתי כך שלא תיראה מקומטת או חשופה מידי ומנסה לסדר את סבך התלתלים שהיילי קוראת לו שיער. כשהתוצאה סבירה אני חוזרת לכיתה.
"סתמי!" אני שומעת צעקה. זה קווין. היילי בטח שוב מציקה לו. אני נכנסת לכיתה במטרה לנזוף בה ולהפריד ביניהם, אבל אני שוכחת איך לנשום, או לזוז, או למצמץ כשאני נכנסת. קווין מרים את היילי באוויר כשהוא אוחז בכתפיה ומתכנן לזרוק אותה לקיר במבט שמלא בכל כך הרבה כעס. הם לא שמו לב שנכנסתי, אבל אני לא חושבת על זה. אני לא חושבת על כלום. אני בוהה בהיילי אבל היא מחייכת ב... רשעות? היילי לא רעה אף פעם. היא ילדה ממש נחמדה לכולם חוץ מלקווין. ואז הוא פשוט, זורק אותה כנגד הקיר. בכזה חוזק שהיא ממש עפה אחורה. בכזה חוזק שראיתי רק בסרטים. איירון מן אולי היה יכול לזרוק מישהו ככה, אבל לא נער בתחילת התיכון. אני מתכוננת לרוץ להיילי ולבדוק אם היא נפגעה אבל לפני שאני מזיזה שריר היא פשוט מתהפכת באוויר ולוקחת ברגליה תנופה לעבר קווין, עם אותו החיוך המרושע. הוא לא מספיק מהיר. היא תופסת בחולצתו ו... זורקת אותו. היא ממש זורקת אותו על השולחן! השולחן נשבר.
כשקווין קם, והוא קם ועוד איך עם אותו הכעס בעיניו, אני לא עוצרת מהצעקה החנוקה שבפי לעלות. הוא ממש גורם לשולחן להתחבר מחדש כששניהם מסתכלים עליי בהלם.
"הו," אומר קווין והמבט המוזר שהוא תמיד שולח לי עולה על פניו. "היי, לין."
"שיט," ממלמלת היילי ושניהם מחליפים מבטים ממש מלחיצים כשאני מסתובבת ורצה החוצה. לא אכפת לי לצאת שוב לגשם. הם ממש הפחידו אותי. היילי החברה הכי טובה שלי כבר שלוש שנים. מה היא בכלל?
איכשהו קווין מופיע בשער הבניין. "לא לא לא," הוא תופס אותי ואותי צווחת. "אני צריך לדבר איתך וזה ממש דחוף. בואי לא נמשוך אלינו את תשומת ליבו של המנהל דרך המצלמות בבקשה." הוא כורך את ידו סביבי כאילו אנחנו חברים הכי טובים ואני יותר מידי מפחדת מלא ללכת בעקבותיו. לין מחכה לי בכיתה עם מבט אכזרי.
"אל תיגע בה," היא מסננת. קווין מגחך ומוחץ אותי בחיבוק דוב שאני נאבקת להשתחרר ממנו. הם מתחילים שוב לריב, או מה שזה לא יהיה, והפעם אני מצליחה לברוח.
עד תחנת האוטובוס.
שם מחכים ההורים של היילי.
והמבט שלהם מבהיר לי שהכל לא בסדר בעולם.
לא עידכנתי שבוע שלם! (פרסמתי בתאריך 14/10 אבל זה משבש לי את זה :P)
מצטערת. ועכשיו גם המבחן שיש לי ביום שישי (מתמטיקה ארורה).
אבל השלמתי פערים :)
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סקיילר